המבחן של דיוויד קמרון

אנגליה פתחה את שעריה בפני בני לאומים רבים מרחבי האימפריה השוקעת, אבל לא את זרועותיה. מלכתחילה לא באו בני פקיסטן ודומיהם להתערות בה אלא להתגודד על אדמתה בגטו רוחני ותרבותי משלהם. עד כה עלה שיעורם לכלל חמישה אחוזים מהאוכלוסייה הבריטית.

ארה"ב קיוותה בשלהי המאה ה-18 לפתח את ה-Melting Pot, הוא כור ההיתוך ההיסטורי שנועד ליצוק את גלי המהגרים לאומה אחת. לא ברור עד כמה הצליח. הוא דעך. רק קיבוץ הגלויות של העם היהודי בארצו החזיר למילון הציבורי את "כור ההיתוך".

יש סברה שהוא עולה יפה, אם כי באיטיות רבה. יש הטוענים כי נכשל. נראה כי בישראל הצליח במידה ניכרת ועתיד להתפתח, אבל גלי העליות, שהם לברכה, מאטים את הקצב. רק שהעולם לא המתין לניסיון הישראלי.

המערב נטש את כור ההיתוך המתפורר לטובת "רב-תרבותיות", כאילו ניתן לקיים חברה מתפתחת היטב בתנאים של זרות ועוינות חברתית וכלכלית. המציאות טפחה על פני הטוענים בשמה. בהגיעו לראשות הממשלה, הכריז דיוויד קמרון כי הרב-תרבותיות פשטה את הרגל. קמה סערה. היא לובתה כאשר קיצץ בתקציבי הרווחה והעלה באורח ניכר את שכר הלימוד באוניברסיטאות. ההתנגשות בין אנגליה לבין המיעוט שהגיע מרחבי האימפריה שבה "השמש לא שקעה מעולם" היתה שאלה של זמן. השבוע הגיע הזמן.

ייתכן שהרב-תרבותיות מנוגדת לאופי האנושי. מכל מקום, ברי כי אינה יכולה להתקיים בעידן של מתחים כלכליים. היא יוצרת מציאות המונעת הידברות על רקע הפערים הגדלים בין עוני מעמיק לעושר מנקר עיניים. בהיעדר יכולת להידבר היא כמין מהדורה חדשה של סיפור מגדל בבל.

אתמול העמיד קמרון את עצמו במבחן שהוא כמו "קאזוס בלי". הוא הודיע למתפרעים ולבוזזים כי ינהג בהם ביד קשה; אם הם מספיק בוגרים לפשוע, הם מספיק בוגרים להיענש בחומרה. לא יחוסו עליהם. עכשיו נראה כי אם המתפרעים לא ייסוגו מפני איומו ויאתגרו אותו, הוא ייצא מן המבחן כמהדורה חדשה של מרגרט תאצ'ר - גם היא שמרנית - או חבול ומוכה כמי שנזרק לכלבים.

בכל העולם יעקבו אחרי המתרחש בלונדון הבוערת, מוכת הביזה והסוערת. אירופה מתבוננת אל האי השכן ויודעת כי מצבה דומה. ישראל מבינה כי אם תהיה ידם של דורשי טובתם של הזרים המתרבים על העליונה, לא ירחק היום וגם בתל אביב יהיה צורך להציב משמרת בת 16 אלף שוטרים. כמו בלונדון.