הפחד חזר לשווקים אתמול. לפחות הוא לא לווה בסוג של התקף חרדה. הירידות היו חדות והקיפו את מרבית הבורסות בעולם - חוץ מתל אביב, לשם שינוי. אבל זו לא היתה התקפת החרדה של אוקטובר 2008. מה שעובר כרגע על השווקים הוא התקף דיכאון ולא התקף חרדה. הסיבה לפחדים ולדיכאון היא שלמנהיגים הולכים ונגמרים האמצעים לטפל בבעיות שהותיר לנו משבר הנדל"ן והאשראי הגדול שהתרחש כאן לפני שלוש שנים.
מאז ביזבז העולם המערבי כספים. על כל בעיה שפכו כסף. כל הכסף הזה נלקח בצורת חובות. אלה תפחו לממדים דמיוניים. כעת דמיינו לכם בריון מגודל שבכל בעיה מנסה להרוג את כל המקקים בגינה באמצעות מכת פטיש במשקל 10 ק"ג. כל ג'וק שהוא רואה - רץ בכבדות כדי לדפוק אותו עם הפטיש הכבד. בסוף הוא שיכור מעייפות, מסתחרר ולא מצליח להניף יותר את הפטיש. ואז באותו רגע מגיע נחיל ענק של ג'וקים. הוא מקבל דיכאון חמור שבעתיים. אין לו כוח לרוץ יותר.
הלוואה על חשבון עתיד הציבור
כך הממשלות של המערב פתחו את פנקסי הצ'קים והיללו את רוחו של ג'ון מיינרד קיינס. העלו מהאוב את הכלכלן שפתר לארה"ב את משבר שנות ה-30. קיינס אמר בגדול: יש בעיה? שהממשלה תיקח הלוואה על חשבון העתיד של הציבור. בהלוואה תבנה תשתיות ותעודד צמיחה. זה מה שעשה ממשל אובאמה עם הצ'ק הפתוח שקיבל ממשלו של בוש. זה מה שדורש כעת ציבור רחב מממשלת ישראל לעשות.
אם נחלק את העולמות לשלושה סוגים, יש את העולם של אחרי המשבר. אז היה צורך להחליט מהר אם להתערב, או לא. העולם השני הוא העולם של ההתערבות עצמה, כשהממשלה מתקשה להחליט מתי להפסיק להתערב. היא שופכת כסף על פרויקטים מרחיבה את החובות ומקווה לייצר מספיק צמיחה כדי להפסיק. העולם השלישי: השתמשו בכל כספי העתיד של האזרחים. לארה"ב חובות של 14.3 טריליון דולר. אמריקה מנסה לרדוף אחרי איזשהו רף חובות בלתי סביר. בסוכנות הדירוג אמרו לה: תשמעו חברים, זה ממש לא עובד. ואז ירו את יריית האזהרה הראשונה והורידו את הדירוג.
אז כרגע קיבלנו עצירה במירוץ, ומי שחטף את הדיכאון הוא המשקיעים. הם לא רואים עתיד. הם לא בחרדה, פשוט בדיכאון. ולכן הירידות הן ירידות חדות אבל לא היסטריות. המשקיעים רוצים לחזור להעריך השקעות כלכליות, אך הכל תקוע ומסובך בחובות.