פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תושבי מגרון הם אזרחים שומרי חוק

      בעוד הדימוי של תושבי מגרון מצטייר בקרב הציבור כקבוצה פורעת חוק, מבקש איתי חמו, תושב הישוב, להציגם כאזרחים מן השורה. לטענתו האשמים בדימוי הם שלום עכשיו, בג"ץ ובעיקר המדינה

      בניגוד לדימוי הציבורי, במגרון, רבע שעה מפסגת זאב, לא גרים פורעי חוק המזלזלים במדינה. תושבי הישוב רובם ככולם עושים מילואים, שליש מהם קצינים. במלחמת לבנון השנייה גויסו כל הגברים בישוב, מהלך שהוביל את הצבא להציב אצלנו חיילים דרך קבע. רוב הנשים בישוב הן מורות, עובדות סוציאלית ואחיות. מדינת ישראל חשובה לנו וחוקיה מחייבים אותנו כשאנו נמצאים במגרון בדיוק כמו כשאנחנו נוכחים בירושלים.

      איך מסתבך ישוב שלם עם החוק? ובכן, לא עם החוק הסתבכנו. הסתבכנו עם הדרך שבה בוחרת "שלום עכשיו" לנצל את החוק ביחס להתיישבות יהודית, אך לא ביחס להפרות חוק זהות של ערבים. הסתבכנו עם הדרך שבה בוחר בג"ץ ליישם את החוק כלפינו, הנאמנים למדינה, ולא כלפי הבדואים והפלסטינים שמחר יפוצצו את המועדון. הסתבכנו עם שופטים שמתירים למוסטפה דיראני לעתור נגד המדינה, כשבמקביל 300 תושבי מגרון הם "מהמקרים הקשים, החריגים ביותר בכל הנוגע להקמת מאחז בלתי-חוקי, שבאו בפני בית משפט הזה".

      ובעיקר, הסתבכנו עם הדרך שבה בוחרת המדינה להימנע מעימות חזיתי עם בג"ץ בשליחות בוחריה, ומעדיפה לנקות את השולחן מעתירות לבג"ץ במקום להודיע בפשטות: הישוב כשר, מוסדר, ואם יוכיח מישהו שנגרם לו נזק – הוא יפוצה. אגב, תביעת פיצויים שהוגשה על ידי "שלום עכשיו" עבור הפלאחים האומללים, שמעולם לא עיבדו אדמה זו, נזרקה מהמדרגות על ידי המדינה. בין היתר, קבעה המדינה כי לא הוכחה בעלותו של אף אחד מהעותרים על האדמה, אף אחד. אולי זו הסיבה לכך שעד שפנתה "שלום עכשיו" לכפריים סביבנו אף אחד מהם לא חש נגזל.

      מגרון היא מקרה מבחן

      נניח לרגע את המסכות בצד. תכף נחזיר אותן ונהיה תקינים פוליטית, אבל לפני כן יש לשאול ארבע שאלות: האם למישהו יש ספק שעתירה של "שלום עכשיו" היא מהלך פוליטי ולא משפטי? האם למישהו יש ספק לגבי דעותיהם הפוליטיות של השופטים ג'ובראן, בייניש ונאור? האם מישהו באמת חושב שהשופטים יכבדו את הציבור ויתנו לנבחריו להכריע בסוגיה פוליטית שכזו ולא יכפו את דעתם? ושאלה אחרונה, האם מישהו יכול למצוא אי התאמה כלשהי בין דעות אלה ובין פסק הדין שניתן בתשובה לעתירת "שלום עכשיו"?

      בישראל 2011, אם מורידים את המסכות לזמן רב מדי, מסתכנים בתביעה. אז נחזיר אותן ונחזור למילים שמותר להגיד. כל מה שדרוש פה זו החלטת ממשלה ונכונות לעמוד עליה גם מול בג"ץ: אם ירצו השרים, תהיה מגרון חוקית, ולהיפך. לכן, בעיינינו מגרון היא מקרה מבחן: האם בישראל 2011 יכול להתקיים ולהתפתח ישוב ממניעים של ציונות ואהבת הארץ או שפעולה מעין זו אינה חוקית.

      מדינה לא יכולה להתקיים ללא מערכת משפט וללא רשות מבצעת חזקה. על זה אמר פעם מנחם בגין: "יש שופטים בירושלים". ואולם, האם יכולה מדינת ישראל להתקיים ללא ממשלה או ללא ירושלים? "שלום עכשיו" גררה אותנו לבית המשפט, מסרה אותנו לשופטים והם כבר עשו את העבודה. האם לישראלי בבית זה מפריע? האם יש לו מה להגיד?