פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "עשו לפרנסואה כיפה אדומה"

      בקומה השביעית בבניין רב קומות סמוך לטיילת בנתניה יושבת אסתר אבוטבול ובוכה: בנה פרנסואה נרצח במוצאי שבת על ידי מתנקשים, בעלה פליקס נרצח לפני תשע שנים, ובנה השני, אסי, מרצה עונש של 18 שנות מאסר

      "הבן שלי הוא לא מפלצת כמו שמנסים לצייר אותו", אומרת אסתר אבוטבול לאנשים שממלאים את בית המשפחה ליד הטיילת בנתניה. במוצאי שבת נרצח בנה, העבריין פרנסואה אבוטבול, אבל בשבילה הוא הבן שלה, "כולו עדינות ורוך, כמו ילד קטן".

      עיניה טרוטות מדמעות ומחוסר שינה, זה חוסר השינה התמידי של האישה שאיבדה את בעלה בהתנקשות בצ'כיה לפני תשע שנים והתקשתה לעצום עין בשנים האחרונות, מחשש יומיומי לגורל בניה. "תמיד מצאו סיבות לרדוף אותו רק בגלל שם המשפחה שלו", היא אומרת, "עשו לו כיפה אדומה ולנו כיפה שחורה. החיים ממשיכים, אבל עכשיו מה יעזרו כל המילים האלה? פליקס מת, פרנסואה מת, שום דבר מהדיבורים עליו לא מפתיע אותי. הכרתי אותו טוב, הוא גר איתי פה. יש לו לב של ילד קטן. השאר זה סתם שטויות. ועכשיו גם את הילד הקטן הזה כבר אין לי. משלושה ילדים נותרו לי שניים".

      פרנסואה אבוטבול יישאר במעצר (יותם רונן)
      "תמיד מצאו סיבות לרדוף אותו רק בגלל שם המשפחה שלו". פרנסואה אבוטבול (צילום: יותם רונן)

      "פרנסואה פרג'י אביטבול אבוטבול", נכתב במודעות האבל שנתלו בתחילת השבוע בכניסה לבניין רב הקומות שבו מתגוררת המשפחה. "אני לא אומרת שהילד שלי הוא טלית שכולה תכלת", אומרת אסתר, "אבל הוא היה איש עסקים שניסה לבנות את חייו ולא נתנו לו את ההזדמנות, רחוק מלהיות האדם שהתקשורת והמשטרה יצרו".

      משפחת אבוטבול לא ירדה מהכותרות בשנים האחרונות, ותמיד עם אותה חותמת: משפחת פשע. אבי המשפחה, פליקס (בייזה), בעלה של אסתר, נרצח בפתח הקזינו שלו בפראג ב?2002. בנה אסי נידון לאחרונה ל?18 שנות מאסר. חתנה, נתי אוחיון, נרצח בנתניה לפני שלוש שנים. והשבוע, כפי שרבים צפו מראש, היא איבדה את בנה פרנסואה, שחוסל במוצאי שבת סמוך לשעה אחת בלילה. אבוטבול ישב במכוניתו בתחנת הדלק על כביש החוף בכניסה למושב חבצלת השרון, כשאופנוע שחור נעצר ליד מכוניתו וממנו נורה צרור יריות שלא הותיר לו סיכוי.

      "בחלומות הכי רעים שלי לא חלמתי שזה מה שיקרה. גם עכשיו אני לא מאמינה, לא מעכלת. אני מחכה שהוא יחזור לפה. הוא גר פה". אבל היא מנסה להמשיך ולשדר עוצמה. שיערה בלונד קצר, חבוק בסרט שחור, בגדיה שחורים, והיא מוקפת עשרות רבות של בני משפחה וחברות. היא יושבת בסלון המשקיף לים, המרוהט כולו בלבן, ומנסה לגייס כוחות. "במצבים כאלה אני מבינה כמה הכל הבל הבלים, כמה כלום בעולם הזה לא חשוב כמו החיים עצמם", היא אומרת, "אז נכון, כולם מתים בסופו של דבר, השאלה היא איך ומתי. לבן שלי לא הגיע למות ככה. פשוט לא הגיע לו. הם היו חיות, המרצחים האלה".

      לא יודעת מה עבר לו בראש

      עם כל קבוצת מנחמים שמגיעה מנסה אסתר להיות קשובה לשאלות ולניחומים. שוב ושוב היא משחזרת את הרגעים האחרונים, את השיחה האחרונה, ומלקה את עצמה, איך לא הרגישה, איך לא התעורר משהו בתחושות המוקדמות של אמא, שיזהירו את בנה ממה שמצפה לו דקות אחרי השיחה איתה. "כשפליקס נרצח בצ'כיה, היו לי תחושות מוקדמות. כאילו ידעתי שמשהו נורא הולך לקרות. על בעלי הרגשתי ועל הבן שלי לא? זה הדבר שמשגע אותי. איך לא הרגשתי כלום. יכולתי להזהיר אותו, לא הייתי נותנת לו לצאת מהבית.

      "אני לא יודעת מה עבר לו בראש כשהיה לו דחוף לצאת באותו לילה", היא אומרת לרב יהודה דואני, שספד לבנה בבית העלמין בשפתם, טריפוליטאית. "הוא פשוט התהפך, הוא לא היה הוא. עשה כל מה שהוא ידע שאסור לו לעשות. באותו ערב התאפרתי, שלא כהרגלי. שמתי אייליינר שחור והתלבשתי יפה כי יצאתי לארוחה במסעדה עם כלתי ועם הילדים של אסי. לא היה אירוע מיוחד, סתם להיות יחד. אני זוכרת את פרנסואה יפה וריחני, מסודר כמו תמיד. לפני שיצאתי הוא קיבל הרבה טלפונים. הוא רק אמר במהירות, 'אמא, יש לי פגישה, יש לי פגישה, צריך לצאת, אני חוזר יותר מאוחר'. אחרת הוא היה נשאר בחיים. אבל מישהו דחף אותו לצאת החוצה. הוא קבע עם מישהו מראש בטלפון.

      "מאוחר יותר, עוד כשהייתי במסעדה, פרנסואה התקשר ושאל 'אמא, איפה את?'. עניתי לו שיצאתי לאכול. הוא אמר שהוא עוד מעט מגיע הביתה ושהוא רעב. אמרתי לו שיש סיר במקרר ושיחמם לו. אבל דאגתי. כלתי שאלה בצחוק, 'מה, הוא תינוק?', ושהוא יכול לחמם לעצמו את האוכל, אבל אני כבר הייתי בדרך הביתה. כשהגעתי הוצאתי את הסיר מהמקרר וחיממתי לו את האוכל. מתברר שזו היתה השיחה האחרונה שלנו, כי שתי דקות אחר כך כבר ירו בו בלי רחמים. הם חיכו לו, הפחדנים. רצחו לי אותו בדם קר וברחו".

      יומיים אחרי ההלוויה היא עדיין טעונה. "יש לי המון מה להגיד, אבל בבוא היום, כשאהיה מוכנה, אוציא את הכל. עכשיו הכל מוקדם מדי. הניחו לי להתאבל". היא נזהרת מלחזור ולדבר על נקמה, כמו שעשתה על קברו של בנה ביום ראשון בערב - כשהבטיחה שהנקמה תבוא "עוד השבוע". יותר מכל כואב לה על הבן אסי, שלא הורשה לבוא להלוויה ומתאבל לבד בתאו בכלא. "יש לאסי תנאים קשים בבידוד. תנאים יותר קשים אפילו משל יגאל עמיר שרצח את ראש הממשלה. איזה לב יש להם לשים אותו במעצר במקום להיות בהלוויה של אחיו, איזה לב יש להם? הם אומרים שהם חוששים שיתנקשו בחייו, פתאום הם דואגים לו? ומה אם יקרה לו משהו כשהוא בבידוד, על זה הם לא דואגים? במקום שיביאו אותו להלוויה ולשבעה, שאני אחבק אותו ונבכה יחד, נותנים לו להתאבל לבד, רחוק מהמשפחה, ולעבור את כל הכאב הזה ללא שום אדם קרוב לצידו. זה אכזרי".

      אחד מבני המשפחה אומר לה: "המשטרה והתקשורת רצחו לנו את פרנסואה לא פחות מהרוצחים עצמם". אסתר מחזקת אותו: "המשטרה מפרסמת מה שבא לה. תופסים מישהו בצפון, שמים תמונה של פרנסואה. רצח במרכז הארץ - שמים תמונה של פליקס, פרנסואה ואסי. כל השלישייה יחד. אם כבר, אז למה לא לחגוג?".

      דיפולט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      "יכולתי להזהיר אותו, לא הייתי נותנת לו לצאת מהבית". אסתר אבוטבול (צילום: רוני שיצר, ישראל היום)

      חלם לעבור לקנדה

      אחת מבנות המשפחה מוסיפה בדמעות: "הוא היה יכול בלי בעיה להיות איזה רב גדול. הוא כריזמטי, חכם, אינטליגנט. ילד מבוזבז. פשוט חבל עליו. הוא היה מקושר לרבנים, שמר את השבת, כשרות. תמיד התייעץ עם רבנים והקשיב להם. ידעתם שבכל מוצאי שבת הוא היה הולך לרבי אלעזר אבוחצירא ז"ל כדי לקבל ברכה? הוא היה מגיע וזוכה לכבוד של מלכים, היה מייד נכנס אל הרב, בלי לחכות".

      אסתר עונה לה: "הילדים שלי באים כולם מבית של הרבה אמונה ואהבה לדת. פרנסואה האמין ברבנים, אהב להיות במחיצתם. אחד הרבנים שהוא היה קשור אליו בשנה האחרונה אמר לו, 'הכל יהיה בסדר, אל תדאג, לא יקרה לך כלום'. הילד שלי האמין והיה רגוע. הוא חשב שמה שהוא עושה זה בסדר, שלא יקרה לו כלום. הוא האמין באמת ובתמים שלא יקרה לו כלום, אחרת הוא היה נזהר. זה לא מתאים לו ההתנהלות הזאת. ראיתי שהוא רגוע - וגם אני לא דאגתי, אחרת הייתי מזהירה אותו".

      באחד הראיונות בעבר צוטט פרנסואה אבוטבול אומר כי אם היה יכול לבחור מי להיות, הוא היה נכנס לדמותו של מאיר לנסקי, "המאפיונר הכי גדול בעולם, שקנה את כל לאס וגאס ולא הורשה להיכנס לישראל. הוא מת בכבוד". כשהתבקש לבחור באפשרות נוספת, אמר: "הייתי רוצה להיות נפוליאון". אסתר הכירה טוב את חלומותיו של בנה, שהמתין לקבלת הגט מאם שני ילדיו ותיכנן לצאת לקנדה מייד עם קבלת מסמכי הגירושים. "יש לו שם דוד, והוא החליט ששם הוא יוכל לפתוח דף חדש. הזדמנות להשתקם".

      מישהו מהמנחמים מעיר: "פרנסואה היה מלכד את כולם. היינו באים למסעדה ואת רואה איך הוא מאחד את כולם בשולחן, עושה טוב לאנשים. שמח. הוא תמיד היה המוביל. אומרים שלא אהבו אותו? מי לא אהב אותו? פה יש הרבה אנשים שבוכים עליו, ועוד לא כולם הגיעו".

      אסתר ממהרת להשיב: "איך אומרים? 'להצלחות יש הרבה חברים, לכישלונות אין'".

      פרנסואה אבוטבול חוסל בתחנת דלק בשרון (שלומי גבאי)
      "יכולתי להזהיר אותו, לא הייתי נותנת לו לצאת מהבית". זירת הרצח בחבצלת השרון (צילום: שלומי גבאי)

      רצה חיים נורמטיביים לילדים

      שוב ושוב עולה בין הבאים דמותו של האב פליקס, שרבים טוענים כי מאז מותו השתנה הכל במשפחה. "פליקס היה איש מדהים. אלפים השתתפו בהלוויה שלו, רק סידורי האבטחה היו דבר מורכב מאין כמותו", מציין אחד המנחמים. "הוא לא רצה שהילדים ייצאו כמוהו, הוא כעס עליהם. אני זוכר כמה מריבות סוערות שבהן הוא ניסה להניא אותם מלעשות שטויות. הוא תיכנן להם עתיד אחר, רחוק מהפשע. הוא רצה וחלם שייצא מהם משהו גדול, בדיוק כמו שפרנסואה חלם על שני ילדיו. 'אני רוצה שיהיו להם חיים נורמטיביים', הוא אמר לי לא פעם. 'שלא יסבלו כמוני מחיי פשע'. איך אחרי כל זה פרנסואה נרדם ככה בשמירה? לא מתאים לו. הרצח של אבא שלו השפיע עליו כל כך קשה. הוא היה אז בן 28 והעריץ אותו. הוא יצא להלוויה בזמן שריצה מאסר בן חמש שנים, עם אזיקים על הידיים ועל הרגליים. מההלוויה הוא חזר ישר לבידוד. בדיוק כמו אסי, שעכשיו מתעללים בו. היית מצפה שהוא לא ייקח צ'אנס על החיים שלו, החיים לימדו אותו על בשרו לא להאמין לאף אחד, גם כשאומרים לך במפורש שזו סולחה. זה לא אותו הפרנסואה שהכרתי".

      אחותו של פליקס ודודה של פרנסואה, שהגיעה לפני כמה שבועות מביתה שבפאריס לחופשה בארץ, מוסיפה: "ראיתי פרנסואה אחר, שונה. הוא נעשה עדין. כאילו שברו אותו. פשוט לא הכרתי אותו, זה לא היה אותו פרנסואה שהכרתי כל חיי". "שאף אחד לא יטעם את הטעם הזה", ממשיכה אסתר. "אנשים אומרים שכולם היו רוצים במותו, שהוא 'עבריין', אבל תראה את העיתוי ללקיחת הנשמה של הבן שלי. כמו צדיק. וזה לא סתם כל הדברים הטובים שהוא עשה בחייו, כל החסד. השבוע הזה כולם מתפללים עליו, הוא נקבר ערב ראש חודש אב, שממעטים בו בשמחה. כל בית ישראל מתאבל עליו יחד איתנו. רק אלוהים מלמעלה יודע מי הבנאדם באמת. זאת הסיבה שאני מאמינה רק באלוהים, בלי שום תיווכים של רבנים.

      "עברתי הרבה בחיים, ומעולם לא האמנתי ברבנים, רק באלוהים. ובכל זאת, לפני שאסי קיבל את גזר דינו האחרון, הייתי אצל אחד הרבנים שאמר שהוא בטוח מקבל שמונה שנים בפנים ושאין מה לדאוג. הוא אמר לי 'תהיי רגועה' והוסיף: 'יש עוד הורדה על התנהגות טובה'. הייתי רגועה. עד כדי כך רגועה, שבדיון על גזר הדין לא הגעתי לבית המשפט, האמנתי בבשר ודם, ברב. הייתי בבדיקה בבית החולים. בסוף הדיון התקשרתי לעו"ד ושאלתי, 'נו, כמה?', הדהים אותי שהעונש שהוא קיבל היה 18 שנה. אתם מבינים? 18 שנה, כמו רוצח. כמה הרוצח של עו"ד ענת פלינר קיבל? גם 18 שנה? ועל מה הבן שלי יושב? לפי המשטרה בעצמה, על סחיטה באיומים. הכל בגלל שזה אסי אבוטבול. אחרת, בלי הייחוס המשפחתי, הוא לא היה מקבל עונש כזה מוגזם".

      לאחר השבעה תיאלץ אסתר, יחד עם הבת שירלי, שכבר איבדה אב, אח ובעל - לנסות להתמודד עם המציאות המורכבת שנחתה עליהם. "תמיד חושבים שחייתי חיים מעניינים", אומרת אסתר לנוכחים. "זאת טעות. היו לי חיים שחורים. הייתי מוכנה לוותר על הכל, גם לשנות את החיים שלי כדי להחזיר את הילד שלי לחיים. הייתי מוכנה אפילו להקריב את עצמי. שייקחו אותי במקומו וייתנו לבני חיים. אבל אני אצטרך להמשיך לחיות עם הכאב העצום הזה. כמו שהיה גם קודם. תמיד הייתי טובה בתחפושות ובהעמדת פנים".

      קברו של פרנסואה אבוטבול, יולי 2011 (שלומי גבאי)
      האם הבטיחה שהנקמה תבוא, "עוד השבוע". קברו של פרנסואה אבוטבול, השבוע (צילום: שלומי גבאי)

      "אמרנו לו שהכי בטוח בשבילו להישאר בכלא"

      בעיר נתניה מדברים השבוע במונחים כמו "השקט שלפני הסערה" ו"הקרקע בוערת". הרצח, אומרים המקורבים למשפחות החזקות של עולם הפשע הנתנייתי, "היה רק עניין של זמן".

      באותה עת יש מי שדווקא מבקש להרגיע את הרוחות. "לרצח הזה אין שום משקל בעיר", אומר עבריין נתנייתי ידוע, "בואי נגיד כך: נתניה התעוררה היום אל עוד בוקר רגיל. זה היה צפוי. אף אחד לא ממש מתרגש או אבל על האובדן".

      כבר ביום ראשון בערב הבטיחו בני המשפחה מעל הקבר: "מי שעשה את זה - ישלם עוד השבוע, בעזרת השם. הלוואי שרוכבי האופנוע הרוצחים יתנגשו וייהרגו. הם חייבים לשלם את המחיר". האם אסתר זעקה בקול צרוד מעל קברו הפתוח של בנה: "אלוהים ינקום את דמו של הבן שלי, תגידו כולם אמן". הנשים והגברים שמסביבה ענו אחריה "אמן". קצין משטרה שעמד בצד אמר: "כשהם ענו אמן - זו היתה בעצם התחייבות לבצע חיסול".

      למחרת הרצח כבר פשטה הבשורה ברחובות העיר. אחד העבריינים הבכירים בעיר מספר על פרנסואה שמאז שיצא מהכלא הוא הפסיק להסתובב עם מאבטחים ושומרים באופן מאסיבי כפי שהיה בעבר. "פעם הוא היה מסתובב עם שמונה?תשעה מאבטחים שהקיפו אותו בכל רגע. אבל לאחר שהוא יצא מהכלא, כנראה בגלל שנגמר לו הכסף - הוא נשאר רק עם מאבטח אחד. אם הוא היה בעל אמצעים, אין ספק שהיה מחזיק מאבטחים נוספים. זה עניין של חיים ומוות בעולם שלנו. אני לא יודע מה הוא חשב לעצמו. אני מאמין שהוא העריך שזה לא יקרה לו, אחרת זו כבר התאבדות. הוא ידע כמו כולנו את החוקים ואת הסכנה והכיר את הקלות של עבודת מתנקשים דווקא בתחנת דלק. כל מי שבעסקים האלה יודע את זה".

      מקורב למשפחת אבוטבול מחזק ואומר: "זה היה צפוי. כולנו אמרנו לו שהכי בטוח בשבילו זה להישאר בכלא. גם אחרי שעשו את הסולחה בינו לבין העבריין ריקו שירזי אצל הרב אלקריף מגבעת שמואל, היה ברור שההתנקשות תבוא. אין עכשיו אמון באף אחד, השקט הוא מלאכותי. בוודאי כשמדובר באדם כמו פרנסואה, שצבר הרבה אויבים בחייו. כל אחד יכול להיות מועמד טוב לחסל אותו. הוא האנטיתזה של אבא שלו פליקס".

      אחד מעורכי הדין של המשפחה אמר לפני ההלוויה ש"הרבה עבריינים לא יבואו, ודאי שלא הבכירים. יהיו שם בעיקר סקרנים שירצו להיראות. ואלה שיבואו - יגיעו לכבודה של האם, אסתר, ולזכרו של פליקס. אצל פליקס היתה הלוויה מכובדת וסוג אחר של אנשים שמגיעים. הוא היה אדם אחר, מכובד, נעים הליכות ואהוד גם על העבריינים וגם על אנשי החוק עצמם.

      "בניגוד לפרנסואה, לפליקס עשו הרבה כבוד. תמיד היתה סביבו הילה שהוא קשור פחות לעולם הפשע. אבל פרנסואה, לא רק שאחרים לא אהבו אותו, גם הוא עצמו מידר את המשפחה ולא הזמין לאירועים שלו קרובי משפחה. גם הם למדו לא להזמין אותו".

      במשטרה כבר מעלים ספקולציות לגבי היורש שינסה עכשיו להשתלט על חלקה של משפחת אבוטבול בעיר. "זה יישמע מוזר, אבל לפעמים יש בי געגוע לפליקס", אומר אחד החוקרים הבכירים שחקר את המשפחה בשנים האחרונות. "היום אין כבר את המושג הזה, 'משפחת הפשע אבוטבול'. הם קיבלו מכה קשה מאוד. האבא היה המאחד של כל המשפחה.

      "האבא וגם הבנים, ששניהם נחקרו תחתיי, הם עולם שונה לחלוטין. הוא עבד מתוך כבוד, הוא ידע את הגבולות, ידע מה תפקידו של השוטר ומה תפקידו של העבריין. הוא ידע לכבד את כללי המשחק. הבנים - הם לא המשיכו את השושלת שלו. יותר מזה, בעצם הם שגרמו לרצח שלו ולסכסוכים בעולם העברייני".

      אז ריקו שירזי מתחזק עכשיו במפה הנתנייתית?
      "לדעתי הרצח הזה דווקא ירגיע את המצב מבחינת המלחמה בין הארגונים, כי ירד מתחרה ואתה שולט לבד בשטח. הפשע ברחובות יישאר אותו הדבר. לא יחמיר. מובן שעכשיו יקומו ממלאי מקום בקרב החיילים של הארגון עצמו, אבל הם לא יתאוששו. ארגונים ותיקים באזור, כמו שירזי וקראג'ה, יתחזקו עוד יותר".

      ומה זה אומר מבחינתכם?
      "שצפויה לנו עוד הרבה עבודה".

      אימפריה שקרסה: קורותיה של משפחת אבוטבול

      פרנסואה, בנם של אסתר ופליקס ("מלך ההימורים של נתניה") אבוטבול, שנרצח בפראג לפני תשע שנים מחוץ לקזינו בבעלותו, נשוי ואב לשני ילדים בשנות העשרה לחייהם, השתחרר רק לפני כשישה חודשים מכלא איילון לאחר שהורשע בעבירות אלימות כלפי אשתו. פרנסואה חלק את התא המשותף באגף ההפרדה עם אחיו הצעיר אסי.

      לפני כן ישב פרנסואה בכלא חמש שנים, מ?2001 עד 2006, לאחר שסוכן משטרתי סמוי חדר לארגונו והפליל אותו במגוון של עבירות אלימות וסחיטה באיומים.

      אסי, האח, מרצה עונש של 18 שנות מאסר בכלא רמון שבדרום, על עמידה בראש ארגון פשע ועבירות של סחיטה, איומים והלבנת הון. עם מעצרו הוחרם במקביל גם רכוש בהיקף של 7 מיליון שקלים המצוי בבעלות הארגון.

      אסי, שצפוי להגיע באחד מימי השבעה הביתה, לא נכח בהלוויית אחיו, בעיקר בגלל החשש כי יתנכלו לחייו ובשל סידורי האבטחה הכבדים הכרוכים בשמירתו. עוד בטרם כניסתו לכלא, בשל מאבקי כוחות ושליטה בעולם התחתון - ניסו לחסלו פעמיים, באחד המקרים באמצעות טיל לאו שנורה לתוך ביתו.

      לפני כשלוש שנים נרצח בנתניה העבריין נתי אוחיון, בעלה של שירלי, אחותו של פרנסואה.

      דודם, צ'רלי אבוטבול, ניצל בשנת 2008 מניסיון חיסול, שבמהלכו נפצע אנושות מצרור יריות. אחרי הרצח של אחיו פליקס, עזר צ'רלי לפרנסואה ולאסי לנהל את עסקי המשפחה.

      בן דודו של פרנסואה, המכונה "פרנסואה הקטן", מרצה מאסר עולם בגין רצח הנער רענן לוי במועדון לילה.

      פרנסואה אבוטבול צוטט בהזדמנויות רבות כאומר שהוא רוצה לשקם את עסקיו. שלושת סניפי רשת המסעדות בת האיכר שבבעלותו הוצתו והושלכו אליהם רימוני הלם במהלך מאסרו. המשטרה אף הוציאה צווי סגירה לעסקיו, דבר שגרם לנזק כלכלי כבד.

      בחודש פברואר השנה התקיימה סולחה בין פרנסואה לבין משפחת קראג'ה היריבה, במסעדה בקומה העליונה של מגדלי עזריאלי. לפני כחודש התקיימה סולחה בין פרנסואה לריקו שירזי בביתו של הרב שמואל אלקריף בגבעת שמואל.
      בסיומה של הסולחה אמר פרנסואה: "אני וריקו - כמו משפחה".