להחזיר את המחאה לפרופורציה

לפני שבועיים וחצי נישאה המחאה על גלי אהדה ציבורית חסרת תקדים. כאשר הפעילים החברתיים ואלדד יניב מהשמאל הלאומי תקעו שמונה יתדות ראשונות לאוהלים זעירים, לא יכלו לשער איזו קבלת פנים אוהדת ממתינה להם. כבר אז היה ברור כי מדובר במהלך נרחב במימון הקרן החדשה לישראל וגורמים אחרים, שאינו מצומצם לתחום הדיור.

בהפגנה השנייה לא צעדו יותר מפגינים מאשר בראשונה. בכל אחת השתתפו כ-30 אלף פלוס. רק שהשנייה קיבלה רוח גבית. לא בכל יום יכולים ארבעה או חמישה אלמונים, שהפכו בפי כל להנהגה, למצוא את יונית לוי על עץ בשדרה מלווה בניידת שידור. זה מעניק תחושת כוח כוזבת. המנהיגים האלמונים לא הבחינו במגבלות הכוח.

אתמול החל הגלגל לסוב לאחור. הם לא הצליחו לנסח תביעות, שיהיו בסיס סביר להתדיינות. עופר עיני נדהם מתביעתם לצלם את בנימין נתניהו מתדיין עימם; קדימה סייעה להם מאחרי הקלעים; והמפגש עם הצמרת הפוליטית משמעון פרס ודרומה הילך על המנהיגים החדשים קסם. היה בו משהו משכר. מה שגרם לסיעת הליכוד לחוש כי זמנה של המחאה חלף.

היו פגמים לרוב ברוחב תביעותיה, שהסתכמו בהכל, ועכשיו. לזירה הגיע נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ובלשונו המנומסת אך הסמכותית הסביר כי הממשלה אומנם שגתה בהעדיפה את המע"מ על מס הכנסה, אך בעיקרו של דבר תפסת מרובה לא תפסת והמשק במצב ראוי, ואם לא היה מוריד את הריבית לאפס בעיצומו של המיתון העולמי היתה ההפגנה עתה מתנהלת לא בצל התביעה לדיור אלא תחת הסיסמה "לחם ועבודה". כל אחד יודע שפישר ראוי לאמון-על. בארץ ובעולם.

בעיקרו של דבר הציבור המוחה מורכב מהשאור שבעיסה בחברה הישראלית. הוא חש מקופח. אך אין לו יצר הרס סוציאליסטי בבחינת "עדי יסוד עולם ישן נחריבה". הוא מבקש שינוי במידה ראויה וגם בצדק. מע"מ הוא מס רע. שליטת הטייקונים רעה ממנו.

צריך להחזיר את המחאה שיצאה בלשונה הדמגוגית מכל פרופורציה. צודק פישר, בברירה בין אבטלה לבין מצוקת דיור ההתמודדות עם הקיר והלבנים טובה יותר מאשר עם הקיבה הריקה.

אך הממשלה תשגה אם תנצל את המהפך ביחס אל המחאה כדי להאט את התיקון הנדרש. אם תקמוץ את ידה מעבר למתבקש על פי כללי ההתנהלות הכלכלית הראויה. אם תעצום עין נוכח המשך שלטון הטייקונים, שמייקר את החיים בארץ.

האומה ראתה מה אירע לדור צעיר ונפלא של "אחים כתומים", שלא רק הושלכו מבתיהם אלא לא זכו לאהדה ולחיבוק ולהבנה ולפיצוי הראויים. הם נושאים את הפצע בליבם. בקרוב יקופלו כנראה האוהלים ועל הממשלה מוטלת האחריות לפעול כך, שלא יתווספו גם הם לקהל פצועי האומה.