לפני כ-80 שנה יצא הנשיא החברתי אי פעם (עד אובאמה), פרנקלין דלאנו רוזוולט, אל האמריקנים עם עיסקת חבילה גדולה. ניו דיל היה שמה. ארה"ב היתה מוצפת באבטלה והרוסה מהמשבר הכלכלי החמור ביותר שפקד אותה עד אז, שהחל עם קריסת הבורסה ב-1929.
בשנת 2011 ישראל לא הרוסה כלכלית והאבטלה לא בשמיים - להיפך, היא בשפל הנמוך זה עשרות שנים, הכלכלה במצב הטוב ביותר אי פעם - אבל הכל על הנייר. מעמד הביניים אמנם עובד אבל נמאס לו. השחיקה ההדרגתית ביכולת ההשתכרות שלו בשנים האחרונות זינבה בחשבונות הבנק והובילה רבים אל הקצה. במובנים יחסיים זו מעין היפר-אינפלציה. גם זה היה לישראלים בתחילת שנות ה-80. אז נגמרה ההיפר-אינפלציה בתוכנית אחרת. המשק הישראלי היה הריכוזי ביותר והממשלתי אי פעם - ועיסקת החבילה שגיבשה הממשלה ב-1985 באה לסיים את כישלון השיטה. קראו לה תוכנית הייצוב הכלכלית. חלק מהגורמים שהובילו אליה עדיין כאן: שמעון פרס וסטנלי פישר.
לציבור נמאס מיוקר המחיה המזנב ביכולת ההשתכרות שלו. נמאס לו לראות את מחירי הדיור עולים ועולים, את מבני ה"כאילו-תחרות" הנשלטים על ידי טייקונים ספורים וממונפים שחונקים אותו במוצרים יקרים ונוצצים. נמאס לציבור, ויש גם מי שהמאיסו את הכל עליו. יש כמובן מי שליבה את הלהבות בחודשים הלוהטים של השנה. השמאל הפוליטי זיהה את המצוקה וזרק גפרור - והכל נדלק.
לא עוד עסקה עם התעשיינים
הדרך לכבות את הלהבות אמורה להיגמר בסופו של דבר בניו דיל ישראלי. עיסקת חבילה אמיתית בין הממשלה לציבור שמקיים אותה בתשלומי המיסים שלו. לא עוד עיסקה עם שני הגופים שהכי נוח למשרד האוצר לדבר איתם - ההסתדרות והתעשיינים. שני קרטלים כוחניים והיסטוריים המייצגים לכל היותר כמה מאות אלפי עובדים, שלא קשורים כלל לחסרי הזכויות ממעמד הביניים. ניו דיל ישירות מול העם.
הפתרון ייגמר בניו דיל. זה חייב להיגמר כך, לטובת כולנו. הוא צריך לכלול שלוש שכבות: סוציאלית - פתרון לכובד המחירים; נדל"ני - בנייה כמותית משמעותית של דירות חדשות בכל הארץ; ומבני - הסרת החסמים של הריכוזיות על ידי פתיחה לתחרות היכן שניתן. מי יכול לגבש פתרון מקיף ורחב כזה שיהיה מוסכם על כולם? אולי אפשר לקרוא לדגל את הנשיא פרס והנגיד פישר. הם כבר עשו מעשה דומה בעבר.