אין מאבק ציבורי שאינו פוליטי. מעצם היותו מאבק ציבורי - הוא פוליטי. הוא מאבק על פני החברה, על סדרי עדיפויות ציבוריים שמשמעותם היא חלוקת המשאבים הציבוריים, שמשמעותה היא מדיניות ציבורית. כל אלה הם פוליטיקה במיטבה. מדוע, אם כן, חלק מראשי המאבק מתנערים מהיותו פוליטי?
סיבה אפשרית אחת היא היעדר יוקרה לפוליטיקה ולפוליטיקאים. אם כך, מדוע יש מאבקים ציבוריים שאין ספק בהיותם פוליטיים? כאלה הם, למשל, מאבקים בעד או נגד התנחלויות ונסיגה משטחים. הסיבה לכך היא עיוות המערכת הפוליטית בישראל, שבה סוגיות החברה והכלכלה הופקעו מהפוליטיקה.
לעיוות הזה שני גורמים. הראשון הוא הוויכוח המתמשך על גבולות המדינה. ב-44 השנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים, הפוליטיקה הישראלית ממוקדת במחלוקת על סוגיות חוץ וביטחון, שלפיה מוגדרים הימין והשמאל. את החלוקה הקלאסית, שבה השמאל דוגל בסוציאליזם והימין בקפיטליזם, החליפה חלוקה, שלפיה הימין דוגל בשלמות הארץ והשמאל - בחלוקתה. וכך יכול אדם בעל דעות שמאליות מובהקות בענייני חברה וכלכלה להיות מוגדר בציבוריות הישראלית כימני, ואדם בעל דעות ימניות מובהקות בענייני חברה וכלכלה להיות מוגדר כשמאלי.
הגורם השני הוא מחיקת הוויכוח האידיאולוגי בסוגיות החברה והכלכלה בשני העשורים האחרונים, מתוך מחשבה שהקפיטליזם הליברלי ניצח. התקשורת הכתובה והאלקטרונית, הנותנת היום רוח גבית למאבק החברתי, היתה נושאת הדגל של רוח התקופה הקפיטליסטית, כמעט ללא פתחון פה לדעה אחרת. לא שמעתם שחומת ברלין נפלה? שהקומוניזם קרס? שהמוני קובנים בורחים לארה"ב הקפיטליסטית? לעגו בתחושת ניצחון. ומי היה הציבור שאימץ את החלום הבורגני היאפי בהתלהבות? הציבור הצעיר, המשכיל, החילוני; בדיוק אותה שכבה שהיום יוצאת לרחוב.
מאבק שמאלני מובהק
נקודת המפנה היא המשבר הכלכלי של 2008. האמונה בדת הקפיטליסטית התחילה להתערער, ופתאום החלו אנשים להבחין שנבואות הזעם של הסוציאל-דמוקרטים המיושנים על שחיקת מעמד הביניים התגשמו.
בעשורים האחרונים לא היה הבדל מהותי בין המפלגות הגדולות בשאלות הכלכליות והחברתיות. נתניהו כשר האוצר היה קיצוני, אבל כראש הממשלה הוא אינו ימני יותר מקודמו אולמרט. יובל שטייניץ אינו ימני יותר מרוני בר-און ומבייגה שוחט. אדרבה, דווקא הוא העביר את הרפורמה בגז, שהיא הבשורה החברתית והכלכלית החשובה ביותר בדור האחרון. ומדוע המחאה מתמקדת היום בממשלת נתניהו? כי הפיצוץ קרה במשמרת שלה.
בכל קנה מידה אובייקטיבי, מאבק לצדק חברתי ולמעורבות ציבורית בכלכלה למען האזרח הוא מאבק שמאלי מובהק. עם זאת, בחלוקה המקובלת בישראל בין שמאל לימין, תהיה זאת טעות מצידם של המוחים להגדיר עצמם כשמאל, כיוון שרבים מחבריהם אינם דוגלים בעמדות המקובלות בשיח הישראלי כשמאל. ייטיבו לעשות מנהיגי המאבק אם לא ייתנו לפוליטרוקים ציניים מ"השמאל הלאומי", שאינו שמאל ואינו לאומי, לתפוס עליהם טרמפ.