אוסלו כבר בתוכנו

אם ההנחיה לבדוק את האפשרות לבטל את הסכם אוסלו, כתגובה על החלטת האו"ם הקוראת להקמתה של מדינה פלשתינית, אכן ניתנה - לא יהיה זה ניחוש פרוע אם המועצה לביטחון תענה את התשובה הבאה: לאחר שבדקנו ובחנו את העניין מכל צדדיו, ולאחר שדנו בכך עמוקות עם משרדי החוץ, הביטחון והמשפטים, הגענו למסקנה כי הסכם העקרונות המקורי מתאריך 13.9.93 בוטל, למעשה, על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר בראשית כהונתו הראשונה.

ב-1993, בהיותו ראש האופוזיציה, התחייב נתניהו לבטל את ההסכם אם וכאשר יהפוך לראש ממשלה; שבועיים לפני בחירות 1996 שינה את עמדתו הפומבית ואמר כי ימלא את ההתחייבות הבינלאומית של מדינת ישראל בדרכו; כשנבחר לראשות הממשלה הוא המציא את הסיסמה המפורסמת "ייתנו - יקבלו".

הפלשתינים לא נתנו, לפחות לפי פרשנותו של ראש הממשלה, והוא לא נתן. ב-4 במאי 1999 היתה מחויבות הדדית להגיע להסכם קבע, אבל השמש זרחה והציפורים צייצו כרגיל באותו הבוקר, ומאז ועד היום לא קרה כלום.

הסכם אוסלו הקים את הרשות הפלשתינית, ובעקבותיה את ועידת התורמות ואת המוסדות הפלשתיניים. כמו כן, ניתן לפלשתינים שלטון עצמי חלקי על 40 אחוזים מהגדה המערבית, ונוצר שיתוף פעולה ביטחוני הדוק בין שני הצדדים. גם הועברו 39 סמכויות אזרחיות מהממשל הצבאי הישראלי אל הפלשתינים.

אף אחד אינו סבור, אפילו לרגע אחד, שראש הממשלה מעוניין לוותר על כל אלה ולהחזיר לידי ישראל את השליטה הישירה בבריאות, בביוב, בדיור ובתשתיות התחבורה ברשות הפלשתינית. אנחנו גם משוכנעים שאין לו שום עניין לגבות מיסים על השירותים לפלשתינים ולהחזיר את קציני המטה למיסוי, לחקלאות ולבריאות. התוצאות ההן של הסכם אוסלו היו אחת הדיאטות החשובות ביותר שעשתה ישראל בשנות ה-90.

מן הראוי להגיב ב"אין תגובה", או אפילו בהכחשה, אם אפשר, על שאלת בדיקת נושא "ביטול הסכם אוסלו". אחרי ככלות הכל, מי שבוחנים זאת באמת הם הפלשתינים. מן הראוי לשים לב לדבריו של ד"ר סאיב עריקאת בטורקיה במפגש עם השגרירים הפלשתינים, כאשר העלה שוב את הרעיון להחזיר לנו את המפתחות ולא להיות מואשמים בשיתוף פעולה ביטחוני ואחר איתנו.

"ביטול אוסלו" הוא האיום הפלשתיני המעשי ביותר עלינו, וברגע שנחשוף את העובדה שאנו בעצמנו דנים בכך ברצינות, עלולים הפלשתינים לעלות על העגלה. רק זה חסר לנו עכשיו.