כיצד אירע שבנימין נתניהו זיהה לפני שנתיים וחצי את מצוקת הדיור המחריפה של מעמד הביניים, אבל נחלץ לפעולה ממשית - אם אכן תתבצע - רק תחת לחץ מאהלי המחאה, שצצו ברחבי הארץ כפטריות לאחר הגשם? היש דיסוננס בין ההצעה לבין תפיסת עולמו? אלה חלק מהשאלות המצריכות את מנוחת השבת כדי לנתחן בפרטנות.
מצד אחר, מה ניתן ללמוד מתגובתם השלילית של עסקני המחאה? אם אינם מאמינים לנתניהו - זה דבר אחד, והעתיד יוכיח. ואם התוכנית אינה נראית להם בחלקים שונים, הרי היא משמשת בסיס לתחילת העבודה עם שינויים תוך כדי תנועה; ואם למעשה הכוונה היא להפיל את ממשלת נתניהו כפי שמעוניינים הגורמים המפלגתיים המסתתרים בתוככי האוהלים, הרי זה יעד לגיטימי לחלוטין, אבל אינו ממין העניין בהקשר לדיור. מותר לעשות פוליטיקה תוך שימוש במצוקה, אך נחוצה שקיפות.
איני מתייחס לשאלה אם נתניהו יכול ורוצה לממש את תוכניתו, שיש בה הודאה כי "כוחות השוק" אינם כל יכולים בפתרון בעיותיה של חברה מודרנית כישראל. ברגע זה - ורק בו - ראוי לבחון אותה בתנאי מעבדה: היש בה מזור למעמד הביניים? ואולי אפילו בשורה?
אם ייכשל - הוא ילך הביתה
נתניהו ושריו הכלכליים וראשי הקואליציה העמידו אתמול את עצמם למבחן דו-שלבי: ראש הממשלה חייב לחזור על המנטרה, שהיא אמת-לאמיתה, כי שוררת בישראל מצוקת דיור, ולפיכך היא מוצדקת, אבל לצמצם את ההצהרות, ולא להוסיף עליהן; ועליו להניח להפגנות להתקיים וליושבי האוהלים לישון בכיכר העיר, ולהתרכז רק במלאכת בניית הדירות בהקדם, מפני שמחלוקות מילוליות לא יוסיפו דבר ועל הפרק עומד רק מבחן התוצאה.
יש לו סיכוי. אני למד על כך דווקא מתגובתם הנסערת משהו של מובילי המחאה. "לא מספיק" - זו תשובה סבירה. אך "שקרן" - זו תגובה מבוהלת של מי שאיבדו משהו מביטחונם העצמי וחוששים שמא תוכנית נתניהו תקרום עור וגידים. אם נתניהו מתכוון ברצינות ויעמול קשה ויניח נדבך על גבי נדבך - הם ישובו הביתה בלי אומר ודברים; ואם ייכשל - הוא ילך הביתה.