פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מחאת הדיור הוכיחה - עבדו עלינו כל השנים

      בהפגנה שהתקיימה נגד יוקר המחיה בערב שבת בתל אביב נצפו אנשים מכל הזרמים, מכל המפלגות והעדות. הבמאי רני בלייר מסביר: חסל סדר ימין ושמאל, מעתה - ההפרדה היא מעמדית

      אני ניצב מוכה תדהמה, אולי יותר נכון יהיה לומר אכזבה קשה, מתופעת היעלמותם של כל מנהיגי המדינה, חברי כנסת וראשי איגודים חזקים, התולים לאורך שנים על דגלם את נס השוויוניות , אני שואל את עצמי איפה הם? איפה שלי יחימוביץ'? איפה עמיר פרץ? איפה עופר עיני? איפה מאיר שיטרית? איפה מפלגת ש"ס כולה? איפה משה כחלון? איפה כל מנהיגי הארץ ששנים מסתובבים בסניפים, נואמים את נאומיהם החברתיים, מביעים בכאב את היותם נציגי העם. איפה אתם?

      מהפכה חברתית מתרחשת אל מול עיניכם הכהות מראות; היא ברחובות, באוהלים, מהפכה אפורה, פנתרים אפורים, צעירים ללא זהות פוליטית, דתית, עדתית, מעמדית, כלכלית או מינית, כולם שווים בעיני האל ודורשים צדק חברתי, שוויון זכויות וגג במחיר הגון.

      במשך שנים "מרחו" אותנו מנהיגי הארץ משמאל ומימין, ניתבו אותנו לקצוות, לימין ולשמאל, לחילוניות ולדתיות, פילגו אותנו סביב נושאים כמו "כן או לא מדינה פלסטינית", כן או לא סיפוח שטחים, זרעו מלחמות ופחד, ניצלו את הווייתנו האופטימית. במשך שנים פילגתם אותנו לקצוות, הפרדתם ושלטתם, חלאס! די! ימין ושמאל זה פאסה, מעתה ישאל כל איש את עצמו האם שוויוני אני או קפיטליסט מוצהר? מעתה כנסת שלמה תעשה חשבון נפש על חוסר האחריות המשווע כלפי עם שלם, חרוץ, יצרני, נלהב, המשלם את המס הגבוה בעולם, היוצא לחודש שירות מילואים בשנה, השורד את קשיי אי הוודאות של האדמה עליה הוא חי, החש כי גנבו לו על מזבח התקומה את הכבוד, את התקווה, את אלוהים.

      הממשלה מבינה שמדובר במרי אזרחי עמוק

      חברי הכנסת מחולקים לקטגוריות: קפיטליסטים, חברתיים, ביטחוניים וסקטוריאליים. בכל מפלגה מצויים חברים העונים לכל הקטגוריות, בכל מפלגה יש לפחות חבר כנסת אחד שצועק את "זעקתו החברתית", ממותג בתפקידו. אותם אנשים יושבים ומצפים, בדממה רועמת כעדר כבשים אחרי הרועה, כמהים למוצא פיו של בנימין נתניהו. מה ביבי יעשה? מה הוא יעשה? שוב ישקר, שוב יקים את "הוועדה לפתרון בעיות הדיור" אותה ימשוך על שנתיים עבודה, היא תציע הצעות יפות אך לא ישימות ושוב תתמסמס לה מהפכה.

      אני קורא להנהגת "המהפכה האפורה" להיזהר, לא בכדי מנסה הממשלה למקד את הסיבה לפרץ המחאה והכאב הזה רק בבעיית הדיור. הממשלה הזאת מבינה היטב כי מדובר במרי אזרחי עמוק הרבה יותר, מרי שבא מתחושת כאב וניצול של שנים, שבא מצעירים מן המעמד הבינוני בשנות ה-20 לחייהם, שצפו בהוריהם נאבקים על זכותם להתקיים בכבוד, בעוד כל עול המדינה על כתפיהם.

      עכשיו הצעירים האלה ברחובות, מזהירים מפני הקריסה הכלכלית וחיסול מעמד הביניים. עכשיו הצעירים האלה מתבצרים באוהלים אפורים, צנועים. עד עתה הם היו נחמדים, ניגנו, שרו ורקדו, משבוע הבא הם יהפכו אלימים, אלימים ככה שכיכר א-תחריר תחוויר.

      רגע לפני שזה קורה והאלימות תתפרץ וצעירים רבים יובלו באמבולנסים לבתי חולים חסרי רופאים וחדרי אשפוז, אני צועק אליכם מנהיגים: עורו נא, קומו נא, כי השחר הפציע. אתם נציגי ציבור, אתם שליחי העם והעם שלכם רוצה שתפעלו למענו, זה תפקידכם. איפה אתם?