המשמעות הפוליטית של האוהלים

    עוזי ברעם

    הסערה החברתית בארץ אינה בועה. היא לא גחמה של דפני ליף, שזכתה לגיבוי מחבריה הקרובים והרחוקים. המחאה החלה לבצבץ במאבק על מחירי הדלק ומוצרי החלב.

    בתחילה סברו התקשורת והממשלה שאין פה תהליך אמיתי. ארץ רווית מלחמות וקונפליקטים כארצנו לא "תתפנק" על מרד צרכנים. את המרד הזה ניסו בעבר לקומם פעמים רבות, אבל כל ניסיון כשל בעודו באיבו. אלו המכונים "מעמד הביניים", בעיקר הצעירים שבהם, צייצו בטרקלינים סגורים ולא הוציאו את האנרגיה שהצטברה בתוכם החוצה.

    לפני חודשיים שוחחתי במכון כושר עם בחור צעיר העובד בהיי-טק. רעייתו של אותו צעיר עובדת במשרד עורכי דין. סך המשכורות נטו של הזוג קרוב ל-25 אלף שקלים בחודש. אותו צעיר ניתח בפני את מסגרת הוצאותיהם: שכירת דירה יקרה, עזרה קבועה בעבודות הבית וגידול שני ילדים קטנים, כשאחד מהם דורש חוגי העשרה. "איננו יכולים לסיים את החודש, שלא לחלום על דירה", אמר לי. "זה לא ייתכן - כי שנינו צעירים מצליחים בעלי תארים אקדמיים". שמעתי והדחקתי. טענותיו של הצעיר אמנם לא נשמעו לי כקיטור אגבי, אבל גם לא מתכון לפעולה פוליטית.

    עוד בוואלה! NEWS

    מעבר למה שדמיינתם: הנה כל הדברים שרכב הפנאי שלכם יכול לעשות ולא ידעתם

    בשיתוף HONDA
    לכתבה המלאה

    למוחאים נמאס מסדר היום

    המחאה של היום מואסת בסדר הקיים. זה לא אומר שמשתתפי המחאה מעדיפים את ציפי לבני על פני בנימין נתניהו. שניהם, ואיתם פוליטיקאים אחרים, אינם בת הקול של ציבור המוחים. ליושבי האוהלים דעות פוליטיות שונות, אבל רובם יצורים א-פוליטיים שרחקו מחשיבה על פוליטיקה.

    אני סבור כי האנרגיות שהצטברו יביאו להיווצרות תנועות חדשות ושונות - אולי תנועה אחת ואולי יותר; תנועה שתרצה לראות אישים חדשים, שייתפסו בעיניה כאותנטיים יותר. האג'נדה של האישים החדשים תהיה בעיקרה כלכלית-חברתית. האם תנועה כזו תצליח אלקטורלית? מי יכול להתנבא? אבל המפלגות הלגיטימיות עשויות להינזק.

    האם אדם מוכר, מקובל ומוערך בחוגים מסוימים כיאיר לפיד מסוגל לייצג את האנרגיה הפורצת מהמחאה הנוכחית? ייתכן, אבל אז האג'נדה שלו, המושתתת על חינוך, על חילוניות (הארץ צמאה לתנועה חילונית) ועל אזרחות מפותחת, תשתנה ולא במעט.

    לא לשמאל, ולא לימין, יש על מה לחגוג

    המפלגות הקיימות לא יפגשו את המחאה אך ישלמו לה מס שפתיים. אחרי ככלות הכל, הן יאמרו כי "לישראל בעיות קיומיות" והן חזקות ממחאה על יוקר המחיה, מחאה שהיא "מותרות במדינה המוקפת אויבים".

    האם הימין המבוסס, החש שדעת הקהל איתו, יינזק עד כדי איבוד מוסרות השלטון? מוקדם לקבוע, אולם הימין ינסה לחבר את "הפטריוטיזם" עם המחאה, כי "מדינה יהודית גאה דואגת לרווחת אזרחיה".

    איני בטוח שזהו התסריט האמיתי שלפיו תתרחש המציאות, שהרי החיבור בין המצב הכלכלי-חברתי להתנחלויות ומחירן המדיני לא ייוותר מאחורי סורג ובריח. מובן שגם למפלגות המרכז-שמאל אין סיבה לחגוג, כי כל תנועה חדשה שתקום תרצה לקדם את מטרותיה ולא תצטרף לקואליציה רק משיקולים מדיניים, כפי שאירע בעבר. הזירה פרוצה; קשה לאמוד את האינרציה של המאבק. ניתן רק לומר שמה שהיה - לא יהיה. אנרגיות חדשות זועקות לשינוי.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully