סו קאסה

המקום: מרכז בעלי מלאכה, שיוצא מרחוב קינג ג'ורג', קצת לפני שהוא מתחבר לאלנבי. בעלי המלאכה היחידים שראינו באזור בשעות הלילה אלו הבעלים של "סו קאסה" ("הבית שלי" בספרדית). הרחוב שומם, וזו הבעיה הראשונה של סו (קאסה). יום לפני הביקור בקאסה היינו בקפה רש"י ויצאנו משם על סף דמעות; בדידות, קרירות, אפילו ברחוב לא עוברים אנשים. לכאורה, ברים ברחובות שוממים אמורים להיות פנינים, בלי ההמולה של הרחובות הראשיים כאלנבי, קינג ג'ורג' ואבן גבירול. למעשה, שממת הרחוב גוזרת שממה גם על המקום, ואחרי שתגיעו לקאסה תבינו כמה זה חבל.
האוירה: לקאסה הגענו במקרה, לאחר שראינו פלייר שהוציאו בעלי המקום עם הלוגו 'זה ייגמר אם לא תספר'. החלטנו לראות אם יש על מה לספר, וכבר בכניסה גילינו שכן. קאסה מורכב משתי קומות: הקומה העליונה היא בר לכל דבר. הקומה התחתונה היא שלוחה דרום אמריקאית במרכז תל אביב: פירות טרופיים תלויים על הקירות, גל קוסטה שרה ברקע. רוב הלקוחות הם חברים של הבעלים, כי כאמור - עקב שממת הרחוב - קשה להיתקל בקאסה במקרה, ולהיכנס. זה יוצר אוירה ביתית, אבל לא מנוכרת. אוירה של משפחה דרום אמריקאית חמה.

השירות: אישי, נעים, כל מה שאפשר לבקש ומעולם לא קיבלנו בברים האכזריים של תל אביב. תוך שלוש דקות הברמן יודע את שמך, מה אתה עושה, למה הפרצוף שלך נראה ככה ואיך אפשר לעלות על פניך חיוך (ג'ין, ליקר בננה ושמנת).
התפריט: כמי שהיו בדרום אמריקה או במזרח, התאכזבנו. ציפינו לקוקטיילים טרופיים עם קשיות צבעוניות ושוטים קטנים של מנגו ואננס, שיתאימו לאווירה, וקיבלנו את אותן בירות מהחבית ומיץ לימון מעורבב עם צורות שונות של קרח. אחרי שהתאכזבנו, תפסנו אומץ וביקשנו מהברמן משהו שיזכיר לנו קאסה. הוא נאות, ואנחנו יצאנו עם מסר: בקאסה אל תביטו בתפריט, אלא תבקשו מה שמתחשק. זה אחד המקומות היחידים שיעשו בו מאמץ לספק כל שיגעון, אפילו שהאמצעים דלים.
האטרקציה: מול הבר, בין הכיסאות הגבוהים, יש בקאסה נדנדות. בלי צחוק. ניסיתם פעם לשתות בירה שנמזגת עד קצה הכוס כשאתם על נדנדה? בהתחלה זה מוזר כמו שזה לא נוח, וגם הברמן הודה שזה בעיקר גימיק, אבל אחרי כמה דרינקים הנדנוד עוזר לאלכוהול להתערבב טוב טוב במוח, הנדנדות יוצרות חיכוך לא פורמלי עם לקוחות שכנים ושכנות, ובראש עולה דז'ה וו לחוף הים בקופנגאן.

"סו קאסה", מרכז בעלי המלאכה 12, טל: 6203738, שעות פתיחה:21:00 עד לקוח אחרון.