רופרט מרדוק, האיש אשר הקים בשתי ידיו את תאגיד התקשורת החזק ביותר בעולם, חווה כעת סיוט. לא רק שהאימפריה שלו נמצאת תחת מצור, אלא שמתחריו צמאים לדמו, מסיתים את הציבור נגדו ומנהלים קמפיין להשחרת שמו. הם גם מונעים ממנו את חזקת החפות שלפני שפיטתו. יתרה מזו, קיימת צביעות ענקית מצידם של עיתונים אשר לקחו חלק בחריגות דומות בעבר, ומובילים כעת את הקריאה לפירוק אחזקותיו של מרדוק בתקשורת.
על אף האמור, התנהגותם של חברי ההנהלה הבכירה והעיתונאים שהועסקו ב"ניוז אוף דה וורלד" היתה בלתי מצפונית והמיטה חרפה על כל זרועותיה של העיתונות. יש להעניש את המעורבים בפרשה באופן החמור ביותר.
למרות החגיגה המתפשטת והרעב לטרף בתקשורת, אשר העיתונאית מלאני פיליפס תיארה כרגע רובספיירי הדומה בעוצמתו למותה של הנסיכה דיאנה, כלל אין כעת הוכחה שמרדוק אפילו היה מודע לאירועים שהתרחשו. נכון, גם בתאגיד גדול כמו תאגיד התקשורת של מרדוק יש למנוע מעידות מסוג זה, וגם אם מרדוק יזוכה באופן אישי תהיה לכך השפעה מזיקה עליו ועל חברי ההנהלה הבכירה בחברתו. עם זאת, הוא הביע חרטה, התנצל על מה שאירע ולמעשה סגר את העיתון אשר היה מעורב בפרשה - טבלואיד יומי בעל התפוצה הגדולה בבריטניה.
בעוד ה"ניוז אוף דה וורלד" היה ללא ספק צהובון גס, אסור להתעלם מהעובדה שאימפריית התקשורת של מרדוק כוללת בתוכה גם כמה מהעיתונים היומיים הראשונים במעלה בעולם, ובהם "וול-סטריט ג'ורנל", "לונדון טיימס" ו"אוסטרליין".
אחזקותיו ימשיכו ללא שינוי
ההיסטריה והשנאה המכוונות נגדו אישית הן שקופות, ומונעות ברובן על ידי פוליטיקה. הוא מואשם באופן עקבי בכך שהוא מעוות את החדשות. אולם כשמדובר בהטיות בתקשורת, ראוי לציין כי ה-BBC - גוף התקשורת החזק והגדול בעולם, הידוע בנטיותיו ובסיקור הסלקטיבי שלו - מעולם לא נחשף ולו למעט מהביקורת המרכיבה את ציד המכשפות שבפניו עומד מרדוק. אך ה-BBC עומד בחזית הקמפיין התוקף אותו.
במשך השנים התגלה מרדוק כמבצר העומד איתן אל מול הפוסט-מודרניזם. בעולם הנשלט על ידי תפיסה של "שקילות מוסרית", הוא קידם את ערכיה של החברה המערבית. אפשר לטעון כי היה זה בעיקר בזכותו שהשמאל הקיצוני ההזוי לא הצליח להשתלט על התקשורת הבריטית.
עבור ישראל, לשחיקה משמעותית של גופי התקשורת של מרדוק תהיינה תוצאות עגומות. בעידן שבו התקשורת הגלובלית הליברלית פונה יותר ויותר נגד ישראל, רוב ערוציו של מרדוק משמרים גישה הוגנת ומאוזנת. מרדוק, שאותו הכרתי באופן אישי פעמים מספר, הוא בעצמו ידיד אמת של ישראל. נקודת התפנית ביחסו לישראל היתה ב-1982, כאשר הוא וקבוצה של עורכים אורחו על ידי אריאל שרון בסיור מוסק, שבו הוא נחשף ל"חולשתה של המדינה" בכל הקשור לגבולות בני הגנה.
ידידותו כלפי ישראל הופגנה בפומבי כאשר הוא כובד על ידי הוועד היהודי-אמריקני ב-2009, ולאחרונה ב-2010 על ידי הליגה נגד השמצה. במפגש של הוועד הוא הצהיר: "במערב אנו רגילים לחשוב שישראל אינה יכולה לשרוד ללא סיוען של אירופה וארצות הברית. אני אומר לכם: אולי הגיע הזמן שנתחיל לתהות אם אנחנו באירופה ובארצות הברית נוכל לשרוד אם נאפשר לטרוריסטים להצליח בישראל... בסופו של דבר, העם הישראלי נלחם באותו האויב שאנו נלחמים בו: רוצחים בדם קר המתנגדים לשלום... דוחים את החירות... ושולטים בעזרת חגורת הנפץ, מכונית התופת והמגן האנושי".
אם יימצא שמרדוק היה מודע לעבירות שהתקיימו, שמו הטוב ייהרס והוא יעמוד בפני סנקציות וענישה חמורה. אך בעוד אויביו משחרים לטרף, רוב הישראלים והיהודים צריכים לקוות כי על אף הסקנדל רופרט מרדוק ינוקה מכל חשד, וכי אחזקות התקשורת שלו ימשיכו להתקיים ללא שינוי.