אנחנו אוהבים אותך, מכבי

מאת: זאב אברהמי

מכבי, שלנו/ מכבי תל אביב
בקיץ, בחורף, בסתיו ובאביב/
מכבי זה שם ש/ תמיד נשמע חביב
היום כל אחד זה מכבי תל אביב.


אני איש של ספורט אמריקאי. בדקדקנות אני יודע כל חוק וסטטיסטיקה בבייסבול, ומתוך שינה אני יכול לדקלם את הרכבי קבוצות הפוטבול של הקולג'ים. אני אוהב את העובדה שספורט הוא סריג חשוב במרקם התרבות האמריקאי, אני אוהב את העובדה שמבצעים מסויימים נכנסים, כאייקון, לעולם המושגים באמריקה, לורידי ההיסטוריה שלה. זה לא פותר אותי מהתהייה של חוסר השורשים שלי כלפי הספורט הישראלי.

ובכל זאת, בשנה האחרונה מתקבלת אצלי תשובה די מאובחנת: זה לא שאני לא אוהב ספורט ישראלי, הוא פשוט לא ממוקם טוב. ספורט ישראלי, הוא המקבילה האפריקאית לנדידת העופות, לעדר קרנפים- הוא צריך להיות משודר בערוץ ה'נאשיונל ג'אוגרפיק' בתור סרט תעודי על הטבע של החיות. לא מאמינים? תיזכרו באיתן טייב, תיזכרו בטרופית שאתם שותים במגרשים בעשרה שקלים (מקורות יודעי דבר מוסרים שהשקיות הינן מזכרות מהכרזת העצמאות של ישראל), תיזכרו בדני לוי, בגברי לוי, במוני פאנן, בשלמה שרף, בלוני, במשה דדש. תנברו היטב בדמויות הללו ותנסו שלא להסכים איתי: אלו הן דמויות שנוצרו בסטודיו של פיבן וקמו להן לתחייה.

הנה מכבי תל אביב. הנה לוני. אני אוהב את לוני. באמת. הוא היחיד שהצליח להפוך את ההמנון שבראש העמוד למוחשי. כי מי מאיתנו לא עם מכבי היום? לא מכבי האימפריאליסטית, העשירה, היהודה-מכבית, הג'יפית עם ניתוח פלסטי, אלא מכבי עלובה כל כך עד שכולנו- כל שונאיה- יכולים לצאת לככרות ולקפוץ למזרקות תוך שירה אדירה: מכבי שלנו, מכבי תל אביב. רק שתישאר ככה.

הנה לוני: האיש שהבטיח תרבות חדשה, והביא את שלמה שרף. הנה לוני: אחד שנשרף מסמים לפני שנה ועדיין לא פקד על בדיקה מדוקדקת של כל שחקן שמגיע לשחק בשבילו. הנה לוני: אחד שהשחקנים שלו מסתובבים במופגן עם גדולי העבריינים של ישראל ואפילו מגיעים להעיד אופי במשפטיהם. הנה לוני: אחד שחטא בזריקת קשטן אחרי עונת הדאבל ומאז הוא לא מפסיק להיענש.

ואולי, עם קצת מזל, אפשר יהיה לומר שלוני הוא זה שגמר לשרף את הקריירה. שלמה שרף הוא תמצית העליבות של הכדורגל הישראלי. עזבו את הקיסם, את הפה ג'ורה שלו, את הפרימיטיביות המקצועית, תחשבו רק על האידיאלים של שרף: כמאמן נבחרת הוא טען שכל שחקן ישראלי חייב לשחק באירופה, כי שם זה אחרת, הסטנדרטים גבוהים יותר, הרמה באימונים יותר טובה מהמשחקים בפלסטינה, ותחשבו באיזו מהירות הוא החזיר לפה את נמני ובנין, ואיך הוא רדף אחרי באדיר ואמסלם, ותוכלו לעמוד על רמת הפטריוטיות שלו.

ורק תהייה אחת תישאר לעד במוחנו: אחרי שהצליח להחריב בצורה כל כך מהירה את בנין ונמני, למה, למה שרף לא רדף בצורה קצת יותר אובססיבית אחרי א. ברקוביץ'? זה היה יכול להיות סוג של אושר שלעולם לא ניגע בו.

ומברקוביץ', באופן ישיר, נעבור לג'מצ'י. בשבוע שעבר הודיע ג'מצ'י על פרישה. האיש היחיד בעולם שכשרונו אמר שלום לעננים ורגליו תמיד התבוססו בבוץ. אני לא רוצה לנגוע בקריירה של ג'מצ'י. היא נורא לא מעניינת אותי. העובדה שהוא לא הואיל לסיים אותה בקבוצת נעוריו, ולו כמחווה, אומרת לי כמעט הכל על האיש. אבל חשוב להתעכב על השיחה ההיא שקיבל ג'מצ'י מאדם אלמוני בעודו שחקן במכבי רמת גן. האדם, סיפר ג'מצ'י, סירב להזדהות אבל הצליח להביא את דורון לפגישה לילית. כשהגיע ג'מצ'י למקום, גילה שם את מוני פאנן. אל תבדקו את עצמכם אם זה מזכיר לכם משטרים אפלים.

עוד שחקן עם רקע של פגישות ליליות עם פאנן הוא ראדיסאב צ'ורצ'יץ'. לפני כך וכך שנים חבט צ'ורצ'יץ' באלי סהר, עיתונאי, פרשן ומנחה טלוויזיה. מכבי קנסה את השחקן בעשרת אלפים דולר. שנה לאחר מכן פתח רנדי ווייט פה על הקבוצה באוזניו של עיתונאי מאילת. מכבי קנסה את ווייט בעשרים אלף ירוקים. זה מדד האתיות של מנהלי הקבוצה של המדינה.

ועדיין קשה שלא לאהוב את מכבי כדורסל ולא להמהם שגם היא שלנו. אחרי הכל הפכה הקבוצה בשנים האחרונות לאמנון יצחק של דת המודעות העצמית. דורון שפר הלך לשם, וגיא גודס, ואומרים שגם גור שלף מגלה התעניינות. ואולי אפילו עודד קטש, אני לא סגור על זה. מצד שני, גילינו שקטש דנן הפך בשבוע האחרון לספורטאי עם מודעות חברתית עצומה כשהביע את תמיכתו במאבק השחקנים.

באמת יופי. הכדורסל בארץ זה המאסטר של נשיונל ג'אוגרפיק. אנשים שמקבלים מאות אלפי דולרים ומשחקים במתנ"סים עם סולמות על הקירות וחבלי טיפוס מהתקרה. פרס נובל מגיע לעופר שלח, אביב לביא ואיתן גרין, אושיות תקשורת, שמייצרים באופן כה ממושך יש מאין. והנה הכל מתפוצץ. השוק נפתח. בוסמנים שווי תוצרת מגיעים בעשירית מחיר ועופר פליישר כבר לא מבקש מאות אלפי דולרים. אז עושים שביתת עמיר פרץ כזאת. ובא קטש ותומך, ואומר שלא יכול להיות בוסמנים ואומר זה ואומר כך. בואו ונזכיר לקטש: הוא בוסמן, הוא ביוון, והוא מרוויח יותר ממיליון דולר לעונה - סכום שלדעתי אפשר לסבסד בו עשרה שחקנים מקומיים בליגה היוונית. שלא יספר לי סיפורים על צדק חברתי, המכביסט-בלירה הזה.