בית המשפט העליון דחה היום (שני) את הערעור שהגישה המדינה וקבע כי יש להמשיך ולדון בתביעה שהגיש נגדה מוסטפא דיראני. דיראני, שהיה חבר בתנועת "אמל" השיעית בלבנון בשנות השמונים, החזיק במשך תקופה מסויימת את הנווט השבוי, רון ארד. דיראני נתפס על ידי כוחות הביטחון בשנת 1994 מתוך תקווה שישמש קלף מיקוח לשחרורו של הנווט השבוי. הוא הוחזק בידי ישראל במשך עשר שנים ושוחרר בשנת 2004 במסגרת עסקת חילופי שבויים, תמורת אלחנן טננבוים וגופות שלושת החיילים שנחטפו בהר דב בשנת 2000.
בשנת 2000 הגיש דיראני תביעת נזיקין נגד המדינה על סך שישה מיליון שקלים, בטענה שחוקרי שב"כ אנסו אותו וביצעו בו מעשי סדום. בעקבות הטענה נפתחה חקירת מצ"ח, ומסקנותיה דחו את טענותיו של דיראני. זמן קצר לפני שחרורו, העיד דיראני עדות מוקדמת בתביעה.
לאחר שהוחזר ללבנון, הצטרף מוסטפא דיראני לחיזבאללה ובעקבות זאת ביקשה המדינה לסלק על הסף את תביעתו, על פי הטענה הקיימת בחוק שאין דנים בטענות של אויב. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, ובעקבות זאת ערערה המדינה לעליון.
שופטת בית המשפט העליון, איילה פרוקצ'יה, קבעה היום כי החוק הישראלי כפי שהיה בזמן שבוצעו לכאורה המעשים, איפשר לכל אדם בעל עילה להגיש תביעה בישראל וכי מניעת אפשרות זאת מהווה פגיעה בזכויות יסוד. אך לצד זאת הבהירה פרוקצ'יה כי כל עוד דיראני נחשב אויב של ישראל, הכספים שיקבל מהמדינה במידה ויזכה בתביעה לא יועברו לידיו.
מנגד, בדעת מיעוט, קבע השופט חנן מלצר כי סילוק התביעה על הסף מהווה פגיעה מידתית, וכי במקרה זה האינטרס הציבורי, שלא לאפשר לאויב של המדינה לתבוע אותה, גובר על האינטרס האישי.
עוד באותו נושא:
המדינה: דיראני הוא אויב, אין לדון בעתירתו