פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כש"ידיעות" מנותקים מרוב הציבור

      1. החוק נגד החרם גרם לאירוע היסטורי: לראשונה זה שנים רבות הופיעו בעמוד הראשון של "ידיעות אחרונות" שלושה בעלי טורים שמרנים ("ימניים" בעגה התקשורתית), שצידדו בדרך זו או אחרת בזכות הדמוקרטית לחוקק חוקים שיגנו על ישראל. אחרית הימים ממש. האם העיתון שפעם היתה לו מדינה הבין שהוא מאבד אותה מכיוון שסטה למחוזות פוליטיים שעושים טוב לראשי העיתון, אבל מנותקים מהמציאות בשטח ומרוב הציבור?

      ייתכן שהעיתון פשוט נזקק לשלוף את הכותבים הללו מהבוידעם שבו הוא מחביא אותם במשך השנה, משום שהסקר שפירסם קבע שרוב הציבור בעד חוק החרם, רוב הציבור חושב ש"חוקי הימין" מחזקים את ישראל ולא חושש לעתיד הדמוקרטיה בה, למרות תעמולת ההפחדה הקבועה שזה "סוף הדמוקרטיה".

      אגב "סוף הדמוקרטיה", שימו לב מי אומר זאת: אלה שהעבירו את אחד ההסכמים ההיסטוריים הקשים בתולדותינו - הסכם אוסלו - על חודה של מיצובישי; אלה שתמכו ב"התנתקות", אף ששרון רמס בריש גלי כל הליך דמוקרטי.

      מובן ש"ידיעות" לא רצה שנתבלבל, אז הוא מיקם את בעלי הטורים הללו בדיוטה התחתונה. מעליהם התנשאו ארבעה מאורי דור שפויים ודמוקרטיים למהדרין. פתיחות פתיחות, אבל כל אחד צריך לדעת את מקומו. התקשרתי לעיתונאי "ידיעות" לשעבר והצבעתי על האירוע ההיסטורי. "זה יעבור להם מהר", אמר. נראה.

      2. לא הספקתי בשבוע שעבר, אבל "פגוש את העיתונות" אירחה את דן מרידור. לבד מדנה וייס גויסו לאולפן גם רינה מצליח ושמעון שיפר. מה אתם יודעים? פלורליזם בהתגלמותו. שלושה אנשי שמאל תוקפים את מרידור. אני לא קורא מחשבות, אלא מקשיב לשאלות. כולן ייצגו דעה של קבוצת מיעוט בעם. האם אי אפשר להביא עיתונאים שמרנים שיאירו זוויות אחרות בדיון?

      בהמשך פתחו החבר'ה שולחן; כדי שלא יישארו חד-צדדיים, החליטו לגוון. הזמינו את יולי תמיר. אה, היה גם גיל סמסונוב, שלא בדיוק שש להתעמת עם ארבעה מהצד השני. מה זה אומר על אמינות התוכנית, על הגינותה?

      3. הנה רגע של נחת בתוכנית, שאפשר לראות בו משל לחלק ניכר מעיתונאי ישראל. שמעון שיפר, פניו חמורות, שואל: "מה הלקח שאתם לומדים מהעובדה שבמשך שנתיים וחצי לא עשיתם שום דבר בתהליך המדיני...". מרידור השיב מייד אל מול פניו המתכרכמות של שיפר: "אני רואה שיש כאן מישהו שלא לומד לקח. אתה לא לומד מן המציאות, אז נוח לך לשאול אותן שאלות שאין להן שחר. לפני שלוש שנים הפלשתינים החליטו לשנות טקטיקה: אחרי שאולמרט הציע הסכם מלא והם לא רצו לקבלו, החליטו לעבור לא למו"מ אלא למהלכים חד-צדדיים. מאז כל הניסיונות שלנו, לרבות מהלכים חד-צדדיים שאיש לא עשה קודם, כהקפאת התנחלויות, לא הביאו למו"מ. את הלקח הזה כדאי ללמוד". עוד אמר מרידור: "אני מסרב להתעלם מהמציאות. אני רואה שנוח לכם. אפשר לברוח מהעובדות, כי רוצים להיצמד לאידיאולוגיה שלא הוכיחה את עצמה". האם מרידור רמז לכך שלעיתונאים המכובדים יש אידיאולוגיה? הייתכן שזאת הסיבה לכך שווייס מזמינה (בעיקר) אותם?

      אומר שוב: אדם לא יכול להתנתק מעצמו, מהשקפת עולמו, מהאופק התרבותי שלו. לכן טוב יעשה - אם הוא הגון ודורש אמת - אם יחפש עמיתים בעלי השקפת עולם אחרת, מה שמבטיח סיקור טוב ואמין יותר של התופעות שהוא בוחן.

      4. נא להירגע. מימין ומשמאל. ההוא אמר משפט מקומם, והאחר אמר משפט מזוויע, וזה שבפינה בכלל חצה את הגבול עם האמירות שלו. לא הסתה ולא העמדה לדין. אוט אער געזוקט. "אז אמר". תנו לחיות.