אלוף פיקוד המרכז, אבי מזרחי, מכנה את המתנחלים שגובים "תג מחיר" טרוריסטים של ממש ורואה בהם חלק ממעגל הטרור המתנהל באזור. הוא קורא לסגירת הישיבה ביצהר, "שהקריטריונים של חינוכה אינם תואמים את הנורמות שלנו".
באותה עת שתהליכים אלו מתחוללים, מנסים חברי כנסת, נבחרי ציבור, להפנות אצבע מאשימה לעמדות השמאל הישראלי. לדעתם של יריב לוין וזאב (היפוכו של אבי הרביזיוניזם) אלקין, יש צורך במערכת חקיקה מרתיעה כדי להקשות על פעולתם של ארגוני השמאל במדינת ישראל. אבל הסכנה למדינת ישראל, לדיוקנה ולצביונה אינה באה מארגוני השמאל. הקרן החדשה לישראל נאמנה למדינה ולערכיה, וכן לדיוקן ולנורמות של החברה, הרבה יותר מהרב ליאור ומח"כ מיכאל בן-ארי. עמוס עוז וא"ב יהושע הם הסנגורים האמיתיים על מהותה של מדינת ישראל. וכאשר האצבע מופנית אליהם בשעה שנוער הגבעות פועל באין מפריע - ערכיה של המדינה מנותצים.
לפני ימים ספורים השתתפתי ביום עיון שנערך בכנסת על משנותיהם של זאב ז'בוטינסקי וברל כצנלסון. השניים, נציגים של זרמים פוליטיים נוגדים, היו יריבים קשים אבל האמינו בכינון מדינה יהודית ודמוקרטית, ולא אחטא אם אומר חילונית במהותה. ממשיכיו כביכול של ז'בוטינסקי בועטים ברגל גסה בדרכו, בקיצוניות הבלתי מתפשרת שלהם לעמדתו של האחר. הרוב הקואליציוני מנוצל באורח מחפיר לדורסנות כמעט בלתי תקדימית.
הרשות המחוקקת צריכה לעמוד על משמרה
אלוף פיקוד המרכז אינו איש פוליטי, אבל איש פוליטי כיו"ר הכנסת ראובן ריבלין, המעוניין בתמיכה עתידית של חבריו למפלגה, כותב "אוי לה לבושה... סתימת פיות הופכת לפרקטיקה חוקית ומקובלת". עובדות אלו חייבות להדליק אבוקה אדומה אצל קברניטי המדינה. לא ניתן לצפות משר החוץ לעמדה שונה, אבל הוא חי ומתנהל בדואליות מוחלטת. מחד גיסא, הוא אחראי לדיוקנה של ישראל בעולם כולו ומבטא את עמדות העולם כלפינו בקבינט הממשלתי. מאידך גיסא, הוא מנהיג מפלגה שהאג'נדה שלה היא חתירה לחקיקה שתביא עלינו את הדה-לגיטימציה שמפניה הוא מזהיר.
אם אלו פני הדברים, מגיעה שעתו של "המבוגר האחראי". אותו מנהיג שיכול לראות את פניה של ישראל בראייה אינטגרטיבית. אותו מנהיג אינו מנהיג רק של מפלגה זאת או אחרת - הוא מנהיגה של מדינה יהודית ודמוקרטית. עליו לעמוד בפרץ. השמירה על נורמות דמוקרטיות מוטלת על הרשות המחוקקת יותר מאשר על הרשות השופטת. היא שצריכה לעמוד על משמרתה, בתמיכת הרשות המבצעת.