הניסיון להשפיע על עצמאות השפיטה בישראל אינו חדש. אבל עובדה זו אינה עושה אותו צודק או חכם יותר. הגל האחרון מצטרף לגלים קודמים של ניסיון לשנות את הרכב ועדת המינויים כך שיהיה בה רוב לפוליטיקאים, להגבלת סמכויות בית המשפט העליון, לשינוי משך כהונתם של נשיאי בית המשפט ועוד.
אין אדם או מוסד ציבורי שחף מטעויות. ביקורת מתמדת על פעולת בתי המשפט היא דבר רצוי וראוי. גם העלאת רעיונות לשיפור הליכי בחירת השופטים, שיפור שקיפות פעולת בתי המשפט וגיוון הרכביהם ובחינה מחודשת של גבולות התערבותו של בית המשפט וכניסתו לשדות פוליטיים זרועי מוקשים, ראויים לדיון ציבורי. לא כל רעיון חדש הוא בהכרח רצוי או נכון, אך לדיון עצמו יש חשיבות במיוחד כשהוא עשוי לשפר ולטייב את מערכת המשפט.
אכן, דיון זה ראוי לו שיתקיים לגופו של עניין ולא לגופו של בעל עניין. תחת "מסך של בערות" ולא לנוכח פסיקה פרטנית שאינה נושאת חן בעיני מישהו. מתוך יושר וברות לבב ולא מתוך שיקולים זרים. במיוחד לא כאלה שנועדו לפגוע ברשות השופטת ולבזותה במקום להביא לחיזוקה ולפיתוחה.
עקרון הפרדת הרשויות "נוסח ישראל"
מערכת שפיטה חזקה, ובעיקר עצמאית, היא ערובה למשטר דמוקרטי תקין. למרבה המזל, עקרון יסוד זה, שלא היה דבר מובן מאליו בתקופת בן-גוריון, התקבל בראשית ימי המדינה ונשמר בקפידה עד היום. לאי תלותם של השופטים ביטויים רבים: בהרכב הוועדה למינוי שופטים ובדרכי בחירת השופטים, בקושי להדיח שופט משיקולים זרים, בקביעת שכר השופטים, בהימנעות השופטים מחברות בגופים פוליטיים ועוד. עקרון הפרדת הרשויות "נוסח ישראל", ומערכת האיזונים והבלמים שמלווה אותה, מבטיחים שאף אחת משלוש הרשויות לא תצבור כוח רב מדי.
למרות התדמית הרווחת בציבור, בית המשפט העליון הישראלי רחוק מאוד מלהיות אקטיביסטי. להפך. גם לאחר כ-20 שנות "מהפכה חוקתית", ניתן למנות על אצבעות שתי הידיים את מספר הפעמים שבהן פסל בג"ץ חוק של הכנסת. וגם באותם מקרים נדירים בדרך כלל נפסלו רק הוראות חוק שוליות. כמאמר הפתגם הידוע, "לבית המשפט אין חרב ואין ארנק". הניסיון להכפיפו למערכת הפוליטית יביא לאובדן אמון הציבור בו ויזרע רק הרס וחורבן.