ההמולה שיצר הקרב על מחירי הקוטג' התפשטה, כך נראה, לכמעט כל תחום אפשרי. בשבועות האחרונים עסוק הציבור, ובייחוד הכלכלנים, בסוגיה הבוערת - היכן קיימים פערי מחירים גבוהים בין ישראל לעולם? אבל אין צורך לחפש הרבה. התשובה המצערת היא שזה קורה כמעט בכל תחום בחיים שלנו. אולי רק מחיר המלח נמוך פה מאוד. אולי. לא בדיוק בשורה שממתיקה את הדיון הציבורי.
אל ההצעות השונות להפחתת המחירים שורבבה הצעה, שתופסת כעת תאוצה - למה שלא נוריד את המע"מ ממחירי המזון הגבוהים? בענף מוצרי החלב הציגו נתונים המוכיחים כי מרבית המדינות באירופה ובמקומות נוספים בעולם גובות שיעור מע"מ מופחת על מחירי המזון, ובייחוד בתחום החלב.
בישראל המע"מ על מוצרי חלב הוא מלא, 16 אחוזים, בעוד במחירי הירקות והפירות הוא לא נכלל. לדעת האוצר, זהו עוול היסטורי. הטיעון של הפחתת המע"מ בצורה דיפרנציאלית למחירי המזון מתחזק כשנזכרים שהממשלה מתכננת לבצע הפחתת מע"מ בשנה הבאה. כלומר, אם הפחתה כזו כבר ממילא מתוכננת, למה לא ליישמה כבר עכשיו בתחום הבוער.
להוריד את המע"מ - ועכשיו
הבעיה היא ששיטת השלטון שלנו אינה יציבה, אלא מורכבת מריבוי מפלגות המייצגות ציבורים שונים בהרגלי העבודה שלהם, ומכאן גם בסל הצריכה שלהם. הפחתה ספציפית של המע"מ בתחום המזון עשויה לייצר גל של תביעות סקטוריאליות שונות. האוצר מעדיף להתמודד עם הכל במכה.
אם מורידים את המע"מ - מורידים בכל: מקוטג' ועד דירה, ממכוניות ועד התחבורה הציבורית. בכולם יחתכו. ואכן, טוב יעשו המצדדים בהפחתת מע"מ דיפרנציאלית כבר עתה במוצרים שעל סדר היום הציבורי, אם יפנו את מרצם לטיפול בבעיה הקשה באמת של המשק הישראלי, זו שהובילה אותנו לפערי מחירים בלתי נסבלים ביחס למדינות - והיא הריכוזיות.
במקום מע"מ דיפרנציאלי מגיע לנו לפתור את הפלונטר ולהוריד את מכסי המגן, הרבים והמגוונים, מתחומים בסיסיים כמו מזון והלאה. צריך דבר פשוט - להתיר תחרות, תוך דאגה מסוימת למגזר החקלאות. רק תחרות יעילה תפחית את רמות המחירים ותביא אותם למצב שפוי יותר. תחרות אמיתית תסייע לציבור להתנתק מתלות בשלושה-ארבעה מותגים עיקריים במדף בסופרמרקט, ותגביר את ההיצע. במקום לשבור את הראש בנושא המע"מ, צריך להפחית אותו בצורה שווה ולחזור לדון בסוגיית הליבה הכלכלית - כיצד מגבירים את התחרות?