חלל ששום חוק אינו יכול למלא

הלב נוהה אחרי חוק החרם של ח"כ זאב אלקין ועמיתיו. "אם בא להרגך - השכם להרגו", ואם בא להחרימך - השכם להחרימו.

איני יכול להבין ללב ח"כ זהבה גלאון שאינה רוכשת מוצרים מההתנחלויות; שתובעת כי יטביעו עליהן טלאי צהוב שיוצרו באריאל, גם אם הכתובת של החברה ברמת גן. יהודי אינו מגרש יהודי מביתו. יהודי אינו מחרים יהודי. בישראל מוכרים בוטנים שיובאו מסוריה, האם גלאון תחרימם מפני שבשאר אסד רוצח בבני עמו?

טוענים שחרם הוא כלי לגיטימי במאבק חברתי ופוליטי. כן ולא. הגרמנים החרימו בשנות ה-30 חנויות של יהודים. גם זה לגיטימי? אבל כן לגיטימי חרם צרכנים על גבינת קוטג' יקרה.

חוק החרם עונה על צורך שביסודו עשיית צדק. אם מישהו מסית נגד אוניברסיטת בן-גוריון - היש מקום לאפשר לו להתמודד במכרז על בניית מקלט בקמפוס? לא. אבל איך למנוע זאת? לכך יש צורך בחוק.

אני מציע לבחון את חוק החרם לפי חשבון רווח והפסד. הוא יוציא לישראל שם רע במימדים סיטוניים, ויביא לה תועלת קמעונאית בלבד.

בעוד ראוי להתנגד בתוקף להצעת חוק המבקשת לשלול תמיכה כספית מארגונים מרגיזים, למשל מהקרן הישראלית החדשה, העיקרון המונח ביסוד חוק החרם אינו פסול שכן הוא מבוסס על הדדיות. אך אם טוען אלקין כי הוא חיוני לישראל - כדאי לשאול מה גרם לה לנחיצות זו?

חברה אכפתית עם אחריות לקהילה ולכלל, שמממשת בחייה את העיקרון כי "ישראל ערבים זה בזה" - אינה צריכה חקיקה.
ראוי שמרצה הקורא לשבור את המפרקת לחוגגי יום איחוד ירושלים ימצא את חדר כיתתו ריק לא מפני שהנהלת האוניברסיטה הדיחה אותו או מפני שיש חוק, אלא כיוון שהסטודנטים מסרבים לשמוע תורה מפיו.

אם זה אינו קורה מעצמו, מהציבור בכללו, כי אז משהו פגום בלכידות הלאומית והחברתית של ישראלים רבים. זה החלל הריק בלבבות. חלל ששום חוק אינו יכול למלא. חלל שצריך תיקון.