הר הדרמה הוליד עכבר. אחרי שישראל דיללה את המשט הפלשתיני היא גם בלמה את הפלישה האווירית. בחוכמה של אחר מעשה נשמעה הטענה כי ישראל נבהלה. "לא היתה כל בהלה", הרגיע אמש דן מרידור את מראייניו ב"פגוש את העיתונות". היתה פעילות מתוכננת. שכן יש ראיות כי המארגנים התכוונו לעורר מדנים. הם תידרכו את פעיליהם לשבש את העבודה התקינה בנמל התעופה בן-גוריון, לנסוע משם לבתים של סבתא וסבא שלהם בתחומי הקו הירוק לפני מלחמת השחרור שהחלה בתוקפנותם ונסתיימה ב"נכבה", ולאחר מכן לבקר את חבריהם בבית לחם - לכאורה אוכלוסייה עם ריכוז גבוה של נוצרים - אבל בפועל ברמאללה, ולא רק בה אלא במחסום של צה"ל בקלנדיה.
זה רק החל
הם הצליחו במידה מסוימת מפני שכמה מן הפעילים האלה, הנעזרים בשמאל ישראלי קיצוני שחצה ללא בושה את הקווים, מסרו דיווח שקרי למשטרת ההגירה בנתב"ג. כך הגיעו להפגנה כמעט אלימה סמוך למחסום. אך ישראל צימצמה את נוכחותם ומנעה את ההתנגשות הגדולה. הסיבוב הראשון הסתיים בהצלחה. הצדדים יפיקו לקחים. זה רק החל.
על רקע זה עברה אתמול שימת הלב המדינית באורח בלעדי אל מדינות הקוורטט. המגעים האמריקניים-אירופיים שישראל והפלשתינים מלווים בצמידות נועדו ליצור רקע נוח שימנע בעד הצדדים מלהינזר מזירת המשא ומתן. כוונת הקוורטט היא לזמן את בנימין נתניהו ואבו מאזן לאירוע בינלאומי מתוכנן, ולתת בכך את האות לחידוש המשא ומתן. הכל כדי למנוע פנייה חד-צדדית של הפלשתינים לאו"ם.
יש פער מסוים בין עמדות ארה"ב לבין אלה של אירופה, אבל לא הוא העיקר אלא השאלה כיצד יגיבו הצדדים. לשניהם קשה, והסוגיה העומדת להכרעת נתניהו ואבו מאזן היא אם להגיב בלאו תקיף או לומר "כן, אבל" כדי למנוע שבר עם מדינות ששני הצדדים צריכים להן.
סביר להניח כי חמאס, שהפך שותף לכאורה של אבו מאזן, וכן שרים תקיפים בישראל, ימליצו על "לאו". אך ההיסטוריה של הדיפלומטיה הישראלית ב-44 השנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים מלמדת כי הנוסחה "כן, אבל" יעילה יותר. בעיקר כאשר ממשלות שונות בעולם חושדות כי ישראל מבקשת לחמוק ממשא ומתן של ממש.
מאז נרתע מלהשיב להצעת ההסכם שקיבל מאהוד אולמרט מנהל אבו מאזן מדיניות רווית עורמה, שנמנעת ממשא ומתן. שכן אין לו סמכות מעמו להגיע להסכם שמבטא את סוף הסכסוך. אם ישראל תיאות לקבל את נוסח הקוורטט - בפועל את ההתנסחות האמריקנית-אירופית - יישאר תפוח האדמה הלוהט בפיו של מנהיג הפלשתינים.