פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא שקט ביפו

      מצד אחד, פריחת נדל"ן ומסעדות שוקקות ברחבי העיר. מצד שני, שבעה מקרי רצח בתוך פחות משנתיים, כשרק אחד מהם פוענח. אם שואלים את מפקד משטרת יפו, "מצב הביטחון האישי של התושבים מעולם לא היה טוב יותר". אבל כשיוצאים לחצרות האחוריות של העיר מגלים פרוטקשן, סכסוכי משפ

      לפני קצת יותר משנה פירסמנו על דפי מוסף זה כתבה על יפו. זו היתה יפו הפסטורלית, שרירנית הנדל"ן, שכולם רצו בטובתה. בינו גבסו, ד"ר שקשוקה האגדי, הגדיר אז את המציאות היפואית החדשה כך: "גברים מסתובבים עם כלבים ונשים רוכבות על אופניים".

      רק שזו היתה יפו היהודית. ביפו הערבית, כך נראה, צחקו למקרא השורות ההן וטענו שמדובר בעיר אחרת. לכולם היה ברור שרק כשהגיצים מהתבערה שמתרחשת בצד הערבי של יפו יגיעו למחוזות היהודיים יותר, המצב ישתנה וכתבות אחרות יתפרסמו בהקשר של יפו.

      אז חזרנו לעיר, זאת שמאז שנת 2009 יש בה יותר מדי תיקים פתוחים של רצח, ובהם כל הקורבנות הם אזרחים ערבים?ישראלים. גילינו שלכל דבר יש מחיר: מילה לא במקום שווה ברוב המקרים 20 אלף שקלים; אדם שחתך מישהו בכביש ישכיב 30 אלף שקלים כדי למנוע סיטואציה לא נעימה; רצח עולה 100 אלף שקלים - כן, רק בשביל לבלוע את האובדן ולסתום את הפה. אחר כך כבר עולה הרבה פחות.

      ויש עוד עניין לא פתור ביפו "הערבית". ביפו הזו כולם יודעים על כולם הכל, וכולם לא מדברים עם המשטרה. בינם לבין עצמם כולם מדברים כל הזמן עם כולם - מי אמר למי ובהקשר לאיזה רצח. אבל המשטרה מחוץ לתחום והשכנים היהודים כמובן לא מעורבים בנעשה. כי זו ביצה ותרנגולת: אם יפגעו ביהודים, המשטרה תגיע ותעשה בלאגן. אז השקט נשמר, אף שכולם מוכנים להישבע שעוד רגע וגם יהודי יפו ירגישו את האש.

      גבר בן 30 נורה למוות ברחוב שבטי ישראל יפו, מאי 2011 (אתר רשמי , פאנט)
      ביפו "הערבית" כולם יודעים על כולם הכל, וכולם לא מדברים עם המשטרה. זירת רצח ביפו (צילום: פאנט)

      במרחב יפתח ובימ"ר ת"א אומרים שהתיקים הלא פתורים קשים מאוד לפיצוח, כי "מדובר באוכלוסייה שלא מדברת". אבל כשעוזבים את עג'מי הרותחת של תחילת הקיץ ומגיעים למשרדו הממוזג של נצ"מ יורם אוחיון, הדברים נראים ונשמעים אחרת לגמרי. "יכול להיות שיפו נמצאת במצב הכי טוב שלה אי פעם - מבחינת הביטחון האישי של התושבים, מבחינת הביטחון האישי של אנשים שמגיעים הנה בכל סוף שבוע, וגם מבחינת הביטחון של בעלי עסקים", אומר אוחיון. "גם מבחינת פענוחי הרצח בתקופה שלי במחוז המצב טוב", הוא מוסיף.

      את נצ"מ אוחיון תפסנו על ארגזים, בדרך לתפקידו הבא כמפקד מרחב ירקון. הוא אומר שהוא משאיר למחליפו קרקע נוחה לעבוד בה. "כל ההצלחה שלנו קשורה, מעבר לעבודה הקשה של השוטרים, גם לשיתוף הפעולה עם אנשי העיר הערבים. כולם הבינו ששקט זה אינטרס שמשותף לכולם. אהיה כן והגון ואומר לכם שכמובן שלא הצלחנו להשתלט על הכל. אשתי שאלה אותי לפני כמה ימים אם אני חושב שיבוא יום ואשתלט על כל הפושעים והגנבים. התשובה היא לא - אבל אם אני אצליח ליצור את השקט שייצרנו פה ביפו גם במקומות אחרים, אני אהיה אדם מאוד שמח".

      המציאות הפסטורלית שמצייר אוחיון אינה עולה בקנה אחד עם דברי התושבים שפגשנו. חלקם אמרו לנו השבוע כי "אוחיון חי בפנטזיה". קשה למצוא מרואיינים שיזדהו בשמם, כי "ראיון לעיתון גורר צרור ליד הדלת", אז כולם מדברים לא לייחוס.

      אלה שהסכימו לדבר מספרים איך ברצח האחרון ברחוב שבטי ישראל כולם יצאו לרחוב וראו את עבד באווב צונח מהאופנוע שלו. אבל הזיכרון הכי חד מהשנה האחרונה הוא דווקא מערב יום הכיפורים האחרון, כשהאווירה ברחוב היתה מתוחה וכוחות מתוגברים של משטרה הסתובבו ברחובות הצרים. הם לא מנעו את הרצח של חסן זיני, צעיר מקומי בן 27 ללא עבר פלילי, מייד אחרי החג. כמו ברוב המקרים האחרונים כך גם הפעם, כמעט שנה לאחר הרצח, עדיין לא נעצרו חשודים.

      במשטרה מעריכים כי הרצח של זיני היה על רקע אישי ולא על רקע סכסוכי עבריינים. במוצאי שבת, קצת אחרי חצות, ישב זיני בבית קפה ברחוב קדם עם חבריו. בשלב מסוים הוא החל ללכת לכיוון ביתו שברחוב אבן סינה, ואז הגיח לעברו רוכב אופנוע. זיני החל להימלט, אולם המתנקש השיג אותו וירה צרור כדורים לעברו ולאחר מכן נמלט מהמקום.

      "ממעגל הרציחות הזה אף אחד לא יכול לצאת", אומר עו"ד שרון קינן, שב?15 השנים האחרונות היה מעורב בכל התיקים המתוקשרים שעסקו ברצח במגזר הערבי ביפו. "לפעמים באות אלי אמהות ואומרות לי שהן מבקשות שאשאיר את הבן שלהן במאסר, למרות שהוא זכאי", מגלה קינן, "הן מפחדות שהוא ייצא החוצה וירצה לנקום. בפעמים אחרות מגיעים אחים של קורבנות ואומרים לי 'יש לנו עבודה והתחלנו חיים נורמטיביים, אבל הרצח הזה מחייב אותנו לנקום. אנחנו צריכים לחזור לעניינים'".

      קינן מחייך כשהוא שומע על המציאות הוורודה שמציירים במשטרה. "מבחינתי, המצב ביפו ב?15 השנים האחרונות רק הולך ומחריף. האלימות הופכת שגורה יותר. יש יותר אמל"ח ברחובות", הוא קובע.

      שוטפים את הראיות

      על דבר אחד מסכימים כל הצדדים: חלקים גדולים בפשיעה היפואית לא קשורים בתושבי יפו אלא בגורמים מפוקפקים מחוץ לעיר, שיפו היא עבורם קרקע מעולה לפעילות עבריינית מכל הסוגים. כנופיות רכב שפועלות בעיר, למשל, מורכבות לעיתים משיתוף פעולה בין נערות ממוצא רוסי מבת ים ועבריינים מכפר קאסם. רק לאחרונה התבצע ירי במסעדת "חג' כחיל". המקרה עלה לכותרות כשאחד הגורמים בתקרית היה אחד התוקפים שפעלו בשליחותו של דודו טופז. כמו מקרים רבים, גם הירי הזה הושתק במהירות. "זו דוגמה מצוינת לדפוס הפעילות כאן", אומר אוחיון, "דקה אחרי שכל העסק התרחש באמצע הלילה, כבר כולם היו עסוקים בשטיפת הראיות בצינורות מים. כאילו שום דבר לא התרחש באמת. זה עניין של מנטליות שאנחנו לא יכולים להתמודד איתה. אם אדם לא מתלונן אני לא יכול לכפות עליו דברים".

      אוחיון צודק. במקום שבו ריב על כלבה יכול להסתיים במהירות ביריות מנשק קל בין שכנים, קשה אולי למצוא היגיון. אבל כמו בספורט, לעיתים נדמה שגם ביפו הסטטיסטיקה לא משקרת: מתוך שבעה מקרים שבהם היו מעורבים קורבנות ערבים ביפו מחודש דצמבר שנת 2009 ועד קיץ 2011 - רק אחד פוענח. בששת האחרים אולי הצטבר מידע רב, אבל לא כזה שיכול לעזור למשטרה להביא את הדברים לפתרונם. "תהיו בטוחים שאם היה מדובר ביהודים, המצב היה נראה אחרת", אומרים השבוע תושבים ביפו. אבל אוחיון מסנגר על אנשיו: "זה שטויות. אזרחי יפו הם אזרחים שמשלמים מיסים ומגיע להם שירות ממשטרת ישראל כמו לכל תושב אחר. אני יכול להבטיח לכם שהם גם מקבלים".

      הזירה ביפו בה מצא נכד את גופת סבתו קשורה, דצמבר 2010 (נמרוד סונדרס)
      מתוך שבעה מקרים בשנתיים, שבהם היו מעורבים קורבנות ערבים- רק אחד פוענח. זירת רצח ביפו (צילום: נמרוד)

      "אקמול לחולה סרטן"

      "הוא חסם את הרכב שלנו וירד עם אקדח בידו וירה עלינו ופגע בשמשה הקדמית. אני ואבא שלי ברחנו לכיוון הבית שלנו. חיכינו ליד הבית כי רצינו להתלונן. דיברתי בטלפון ואז ראיתי את האופנוע של א'. א' הוציא אקדח והתחיל לירות עלי. אני ברחתי לכיוון האוטו והם ירו עלי שמונה יריות ואז ברחו. אמא שלי נפצעה ולקחנו אותה לבית חולים" (מתוך עדות במשטרה של תושב יפו שניצל מניסיון חיסול).

      הקיץ עושה ליפו טוב - בכל הכיוונים. באזור שוק הפשפשים אי אפשר להשיג בלילות מקומות באף מסעדה. גם הדילרים שמוכרים סמים קלים לסטודנטים ולצעירים שמגיעים מאזור המרכז, אומרים שהעסקים עובדים חזק מאוד. בפרדס אבו סייף הפעילות שוקקת: תקופת מבחנים באוניברסיטאות, מסיבות לתוך הלילה. מישהו צריך לספק לחבר'ה מצפון תל אביב ומפלורנטין חומרים שיעלו את מצב הרוח.

      גם עונת החתונות באולמי האירועים השונים ביפו יצאה לדרך. גנבי המכוניות למדו שאולי לא כדאי להתעסק עם השוטרים של אוחיון, שמפטרלים סביב אותם אולמות, וממילא בצפונה של העיר העסקים עובדים יותר חזק, אבל המספרים מוכיחים כי רק בגניבות רכב חלה עלייה של כשני אחוזים לעומת השנה שעברה. ומה לגבי עסקי הפרוטקשן? ובכן, הם חצו את כיכר השעון והטיילת בואכה נמל תל אביב. מעסקים של שכנים פחות נעים לגבות דמי חסות, אבל כשמשפחות הפשע היהודיות ברובן מאחורי סורג ובריח, לפתע האופציות של מועדוני נמל תל אביב קורצות לפושעי יפו.

      "זה הכל פונקציה של חינוך", אומר יליד יפו ואחד הפרצופים המתוקשרים והמוכרים בעיר. "עיריית תל אביב אכן עושה פרויקטים לרווחת התושבים הערבים, ומנסה להחדיר לכאן את החינוך ולתת לאנשים מקצוע כדי לאפשר להם עתיד טוב יותר. אבל זה אקמול לחולה סרטן. זה אפילו לא פרוזאק. אחרי שנים של הזנחה אתה לא יכול לצפות שיהיה כאן טוב, ושאנשים לא ילכו לפשע או יצליחו להתחמק מגורל שמבטיח להם אבטלה. מה שמצחיק וגם עצוב בכל הסיפור הזה הוא שהתושבים היהודים, המשטרה, הממשלה וכל הקשורים לדבר - חושבים שהם לא ייפגעו. אבל זו חבית נפץ, וכשהיא תתפוצץ כולם ייפגעו".

      "אין ספק שהעסק מבעבע", מסכים עו"ד קינן, "אתה רואה עוד ועוד תיקים, עוד צעירים שנכנסים לפשע. זה לא שהתיקים נגמרים לנו. קחו בחשבון שהמנטליות הזו של שתיקה, של כבוד המשפחה, זה משהו שמקשה מאוד על מערכת חוק לתפקד. עם זאת, אני חושב שמוקדם להפוך את יפו למשולש או לגליל, ומי שעושה את זה סתם יוצא בהצהרות".

      "מידע עבור חופש פעולה"

      "ראיתי אותם כשהם עקפו אותנו בשבטי ישראל וכשחסמו אותנו הם עמדו יחסית לרכב שלנו במרחק חמישה מטר, א' נהג, ת' פתח את הדלת וירד וירה לכיוון האוטו שלנו כדור אחד" (מתוך עדות של תושב יפו שניצל מניסיון חיסול).


      האוכלוסייה ביפו מתחלקת כמעט שווה בין שווה בין יהודים לערבים. תמיד זה היה ככה. יחסי השכנות הובילו לכך שביפו הפשע אף פעם לא היה על רקע לאומני. הסטטוס קוו נשמר עד היום. עם זאת, הפילוג האמיתי מתחולל בקרב האוכלוסייה הערבית. הנוצרים מפולגים לשתי קבוצות, המוסלמים לשלוש, וכולם מלשינים אחד על השני.

      כשנותנים את המידע הזה לגורמים המתאימים, העבריינים מקבלים בתמורה יתרון במאבקי הכוח זה מול זה. אם להאמין לתושבים המקומיים, מדובר ב"הרבה חופש פעולה לפשעים קטנים. נוח למשטרה להעלים עין מפריצות ומסחר בסמים קלים", אומר בחור צעיר ברחוב יפת. "אם אתם רוצים להאמין לפנטזיות של החבר'ה האלה אתם מוזמנים", מחייך נצ"מ אוחיון בכיסאו, "מדובר בהמצאות".

      אז אם קיימת אמת ביפו, היא נמצאת באמצע. כשהשמש מסדרת לנו שקיעה מרהיבה בעודנו חוצים את כיכר השעון, נותר רק להביט בהשתאות בבליל דירות היוקרה שתושבי החוץ עומדים בתור כדי לרכוש ובאזורים האפלים יותר, המושתקים, בצד האחר של יפו. בצד הזה לא יהיה שקט הלילה.

      חנות קסטרו (יח"צ)
      נותר רק להביט בבליל דירות היוקרה שתושבי החוץ עומדים בתור כדי לרכוש, ובאזורים האפלים, המושתקים, בצד האחר של יפו (צילום: ניר לנדאו)