התוכנית המדינית הגנוזה

זמן מה לאחר העימות האחרון בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ברק אובאמה פורסם כי ראש הממשלה התכוון להגיע לארה"ב עם תוכנית מדינית דרמטית, אבל החלטתו של אובאמה להקדימו ולהופיע בפני צוערי מחלקת המדינה בנאום מזרח-תיכוני, שכלל התייחסות לעקרון שתי המדינות על בסיס גבולות 67' עם שינויים הדדיים ומוסכמים - גרמה לו לגנוז את תוכניתו ולוותר עליה.

אני מודה: התקשיתי לייחס אמינות רבה לפרסום הזה. הרי אם ראש הממשלה סבור שיש לו באמתחתו תוכנית שיש בה כדי לממש את האינטרס הלאומי שלנו ואחרי הכנה מדוקדקת הוא נוטל אותה עימו למפגש עם נשיא ארה"ב, הוא לא יחליט לגנוז אותה רק משום שאובאמה חזר על עמדת קודמיו בנושא גבולות 67'.

אבל אחרי שקראתי את הראיון עם השר דן מרידור ב"מעריב" הבנתי שטעיתי: מרידור חזר על הפרסום ההוא (שלא אושר ולא הוכחש) והסביר שאלמלא טירפד אובאמה את התוכנית באמירותיו, היה נתניהו מציג אותה.

קיץ 2011 החל, ואנו מוצאים עצמנו עוסקים ללא סוף בשני עניינים שאינם אלא הסחת דעת מן העניין האמיתי, ואשר נועדו בעיקר למטרת הטרדה: המשט לעזה שהולך ודועך (ובכלל, בלי להמעיט בקושי לחיות שם ובקשיים שישראל מטילה על תושביה, אי אפשר לומר שהם נמקים מרעב וממתינים בקוצר רוח לספינות המזון והתרופות והדשן החקלאי); וההחלטה הצפויה בעצרת האו"ם בספטמבר או באוקטובר. החלטה אשר עניינה הוא תמיכה במדינה פלשתינית בגבולות 67', החלטה שלא תשנה דבר בחייהם של הפלשתינים החיים בגדה המערבית ובעזה ולא תגדיל בסנטימטר רבוע את השטח שבידם.

אז יכול להיות שהצלחנו לשכנע כמה מדינות למנוע מן הספינות לצאת לעבר עזה, ויכול גם להיות שבחורינו המצוינים הצליחו או יצליחו לטרפד זאת באמצעים אחרים. יכול גם להיות שהמסע הדיפלומטי יצליח, וכמה ממדינות אירופה שכבר נטו להצביע עם הפלשתינים בעצרת יחליטו לחזור בהן ולהימנע.

אבל ההסחות עצמן כבר הצליחו. כמו פעולת טרור, שהצלחתה אינה במספר האנשים שהיא מצליחה להרוג, אלא ביכולתה לרתק את היריב ולגרום לו לחשוש ולהשקיע משאבים של זמן וכסף במציאת תשובות הולמות. בשבועות האחרונים איננו עוסקים בשום דבר אחר מלבד במאמץ לטרפד את שתי היוזמות הללו.

אז מהי בדיוק הסיבה לכך שהתוכנית המדינית הגנוזה של נתניהו לא תצא עכשיו מבית הגנזים ותוצע? אם זהו האינטרס הישראלי, מדוע צריך להעניש את עצמנו על נאום אובאמה שלא מצא חן בעיני ראש הממשלה?

איני יודע אם אתמוך בתוכנית הזו. יכול להיות שגם היא סוג של הסחה, ויכול להיות שמחבריה יודעים שאיש בעולם לא יקבל אותה וכל כולה נועדה לשם כך שיעסקו בה, אבל אני עדיין רוצה להאמין שיש אצלנו רצון אמיתי לקדם תהליך מדיני.

זהו הרגע להצעתה של תוכנית ישראלית שתהפוך את המשט הצולע ואת ההחלטה בעצרת האו"ם לחדשות האתמול, ותהווה אולי בסיס לחידוש השיחות אחרי שהוקפאו זמן ארוך כל כך.