עד כמה שזה נשמע מפתה, ואני יודע שרבים לא עומדים בפיתוי; עד כמה שזה נשמע פופולרי, ולפעמים פופולריות היא גורם משיכה לא אכזב - אני נוקט בעמדה לא פופולרית בעליל. מצטער, אני ממש לא מבין את ההיגיון בהפיכת יום ראשון ליום בטלה נוסף לציבור הרחב. מדינת ישראל הגיעה להישגים כלכליים נהדרים בשנים האחרונות. נכון שהממשלה עזרה, אבל מי שהשיג אותם הוא ציבור העובדים. העם עבד קשה כדי לרשום את שיעורי הצמיחה הגבוהים במדינות המערב. רוצים להיטיב איתם? תבטלו כמה מגזירות ה"חופשים" האינסופיים שמסתובבים כאן.
אם היינו כמו אמריקה לגמרי, עם ימי חופש בודדים במהלך השנה, הייתי אומר ניחא. אבל יש פה את חגי תשרי, את חג הפסח, שבועות, השבוע המדכדך שבין יום השואה ליום העצמאות. להורים עם ילדים, חלק נכבד מהסקטור שמועסק במדינה הזאת, יש תקופות ארוכות מאוד שבהן מערכת החינוך בחופש. המדינה הזאת מלאה בימי בטלה מטעמי דת. אז להוסיף יום בטלה מטעמי חילוניות נראה לי ממש מוגזם ומיותר.
היו זמנים שזרמים במפה הפוליטית ראו בעבודה ערך עליון. אני מבין שהזמנים השתנו, אבל מה רע בעבודה? למה צריך לשדר לציבור שעוד יום של חופש זה דבר טוב? רק לשבת ולרבוץ בבתי קפה ולהתרוצץ בקניונים? נכון, שיעור האבטלה במדינת ישראל נמוך מאוד, וזה הישג נהדר. אבל מנגד שיעור המשתתפים במעגל העבודה נמוך עוד יותר. בכירי המערכת הכלכלית שוברים את הראש איך לשלב בצורה חכמה שני מגזרים בשוק העבודה: גברים חרדים ונשים ערביות. ומה המסר שאנחנו שולחים להם? שאלה שכבר כן עובדים ומקיימים את הכלכלה הישראלית בהצלחה, ייקחו להם עוד יום חופש. זהו מסר בעייתי.
רוצים להיטיב עם העם? בסדר גמור. במקום להוסיף עוד יום חופש לכלל הציבור, תוסיפו עוד ימי עבודה למגזר ההוראה, למשל. ששם יתחילו לעבוד יותר בין כל הגשרים, החופשים, השבתונים וימי הלימודים בני שש השעות. במקום להוסיף עלות כלכלית אדירה למשק בצורה של יום חופשי, אפשר לחשוב מהיכן ניתן להוריד עוד את נטל המס על הציבור.
לא צריך עוד יום בטלה
חזי שטרנליכט
5.7.2011 / 7:15