הדב אולי נבון, הרפורמה באוטובוסים? לא ממש

אם תעצרו לרגע ותחשבו על זה, ואלוהים יודע שהרפורמה בתחבורה הציבורית מארגנת לכם כמויות בלתי נתפסות של זמן פנוי שכולל בעיקר המתנה עקרה לאוטובוסים שאבדו בתרגום, תבינו שדב נבון הוא הליהוק המושלם לתפקיד הפרזנטור של השיטה החדשה. מי אם לא נבון, האיש שעיצב בצלמו את דמות הלוזר הנצחי, הנמוך, המדובלל, עם נימת הקול המתלוננת, שהיה שם בחמישיה הקאמרית וב"בורגנים" ותמיד דרכו עליו. העובדה שנבון מלווה את המהלך (טוב, נו "אתה דב נבון" זה באמת קופירייטינג מצחיק מאוד, גם אם עצל), היא כמעט קלאסיקה ישראלית חלמאית במיטבה.

הכל כבר נכתב על הבלאגן ששורר ברחובות מאז שיצא כל הטוב הזה לדרך. על האנשים שלא יודעים על איזה קו לעלות, על הנהגים שלא יודעים לאן הם נוסעים, על האיחורים לעבודה, על הקשישים המבולבלים, על הצעירים הכועסים – אכן, נאמר כבר הכל. נאמר הכל ביום שישי, כשהתחילה הרפורמה, ואז נאמר עוד קצת ביום ראשון, כשההמונים נתקלו בה בדרכם לעבודה. אבל היום יום שני, וכדרכו של מחזור החדשות התקשורתי, זה כבר הופך לפחות מעניין, נואו עמוד ראשון פור יו.

אלא שהברדק עדיין מתקרחן. אני למשל, נאלצתי לרדת היום באמצע נסיעה מהאוטובוס (של אגד) אליו עליתי כי אין דרך לקרוא את הכרטיס שלי במכונה. הנהג לא זרק אותי לרחוב חלילה, הוא ווידא עם נהג אוטובוס דן (אותו פגש ברמזור כמיטב המסורת הישראלית) שהוא דווקא יכול לקרוא את הכרטיס שלי. וכך נשלחתי לאוטובוס השני, מבלי לבדוק האם הוא מגיע למחוז חפצי, והרי אין טעם לשאול, כי גם הנהגים עדיין לא סגורים על הקווים שלהם. תענוג. כשהתקשרתי ל"קו החם" של הרפורמה כדי להבין מה בדיוק אני אמורה לעשות עם העובדה שהאוטובוסים של אגד לא קוראים את כרטיסי ה"רב קו", המתנתי חצי שעה, ואז גיליתי שמקומי בתור הוא 43. ויתרתי.

המצדדים ברפורמה, והם רבים, טוענים שאת השפעותיה נתחיל להרגיש בעוד שלוש שנים, אבל לי יש עניין אמיתי להגיע לעבודה היום. ובכלל, יש כמה קשישים שלא ישרדו את שלוש השנים המדוברות, כי הם עסוקים בלעלות ולרדת ולהיטרטר מתחנה אחת לשנייה.

לתחבורה הציבורית בארץ יצא שם נוראי. היא לא נוחה, לא קלה להתמצאות, לא יעילה ובעיקר לא נעימה – והיי, בשנים האחרונות גם לא זולה. אבל כשהפרזנטור של השינוי הוא דב נבון, לא באמת יכולתם לצפות ליותר ממערכון נטול פואנטה.