האם אכן היה זה "המשפט החשוב ביותר שהתקיים אי פעם בישראל", כהגדרתו של שר המשפטים יעקב נאמן? אני לא מאמין שיימצאו חולקים רבים על הקביעה הזו, המתייחסת, כמובן, למשפט אייכמן. 50 שנה מלאו בימים אלה למשפט, והוא ממשיך להיות, בעיניי, התרומה הגדולה ביותר שהרימה ישראל לקורבנות השואה; הפעם היחידה בתולדותיה שבה העמידה המדינה את כל מוסדותיה - מן המוסד ועד בית המשפט העליון, כולל ראש הממשלה והנשיא - לטובת ניצולי אושוויץ ושרידי בירקנאו. הפעם הראשונה שבה קיבלה מדינת ישראל אחריות מלאה לגורלם, והכריזה קבל עם ועולם שלא מדובר עוד בצאן לטבח.
המדינה הצעירה הטילה את כל יוקרתה הלאומית והבינלאומית על הכף. סכסוך דיפלומטי עם ארגנטינה, דיון קשה במועצת הביטחון, גינויים מצד ידידים ברחבי העולם - כל אלה לא ריפו את ידיו של בן-גוריון, שעמד בנחישות מאחורי ההחלטה לקיים את המשפט בירושלים, למרות המחאות. חוקיות חטיפתו של אייכמן בארגנטינה היא מפוקפקת מן הסתם בהיבט החוק היבש. אך הבאתו לדין בירושלים היא מעשה צודק מאין כמוהו. מול החששות שהמוציא לפועל של הפתרון הסופי לא יזכה למשפט הוגן מידי קורבנותיו, העמידה ישראל מנגנון משפטי ללא דופי, שאפילו גדולי מבקריה נאלצו להודות שהיה הוגן, ורחוק ממשפט הראווה שניבאו.
לרגל ציון היובל ראה אור במהדורה מחודשת ספרו של גדעון האוזנר, "משפט אייכמן בירושלים" (יד ושם, הקיבוץ המאוחד, בית לוחמי הגטאות). האוזנר, אז היועץ המשפט לממשלה והתובע הראשי במשפט, צימרר את העולם במשפטי הפתיחה הבלתי נשכחים: "כשאני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן, אין אני עומד יחידי. איתי, במקום זה ובשעה זו, ניצבים כאן 6 מיליון קטגורים... דמם זועק, אך קולם לא נשמע. אהיה על כן אני להם לפה...".
ספרו של האוזנר הוא תמצית סיפור השואה
גם יותר מ-30 שנה לאחר שיצא לאור נותר ספרו של האוזנר מרתק וגדוש. למעשה, זוהי תמצית סיפור השואה, כולל רכיבים בעייתיים שבהם תפקיד היודנראט וההנהגה היהודית בגטאות, ניסיון מימוש עיסקת "משאיות תמורת דם" (שהביא למשפט קסטנר), יחס היישוב בארץ לשואה ויחס העולם, שהעדיף לעמוד מנגד אף על פי שידע הכל על השמדת היהודים.
עיקר המאמץ של האוזנר, בספר כמו במשפט, מופנה לקריעת המסווה מעל פניו של אייכמן. "השטן מתחזה כג'נטלמן", הוא מצטט את שייקספיר (מתוך "המלך ליר"). אייכמן ניסה ליצור דימוי של פקיד אפור, נטול סמכויות, שרק מילא את פקודות הממונים עליו. ואולם מסמכים ועדויות - כולל ראיון לעיתונאי נאצי מהולנד, שבו התפאר: "לא הייתי מקבל פקודות בלבד. אילו הייתי כזה ותו לא, כי אז הייתי שוטה. אני הייתי אידיאליסט!" - מעידים על האמת.
אייכמן מתגלה כמפלצת. הוא טבח ביהודים בהתלהבות. התיאור על נחישותו להוציא לפועל את מצעד המוות של יהודי הונגריה מצמרר במיוחד. דמותו השטנית של מי שצוטט כאומר "אקפוץ בשמחה לקברי ביודעי כי אני גורר איתי 5 מיליון יהודים" (אמירה שאח"כ הכחיש), מצדיקה את גזר דין המוות. הרווחה וזקיפות הקומה שחשו קורבנותיו בעקבות המשפט הם חסד מעט, שמגיע להם בדין - ובצדק.