יהדות ודמוקרטיה: היכן הדתיים המתונים?

להפגנה שהתפרצה בשבוע שעבר בירושלים בנוגע ל"מעצרו" של הרב דב ליאור יש פוטנציאל מסוכן, גם אם כעת הרוחות נרגעו מעט.

אני רוצה להדגיש כי לדעתי, גופי אכיפת החוק עשו טעויות בטיפול בנושא. אקדמאים ישראלים קראו בעבר לחרם על המדינה, הזדהו עם אויבינו ואפילו תמכו בהריגת מתנחלים, וזכו בהגנה של "חופש אקדמי" ולא נעצרו. ואם הצהרות הקשורות לבגידה במדינה אינן מובילות למעצרים, ודאי שהכרזות רבניות חסרות טעם, גזעניות וקיצוניות לא מצדיקות טיפול חמור יותר.

ועדיין, במקרה הספציפי הזה יש לומר כי רוב העם נחרד מהתפרצויות קיצוניות מצד רבנים פנאטים. אין ספק כי הדבר נכון גם לגבי רוב שומרי המסורת, שנחרדים ומתביישים כשמנהיג כמו הרב ליאור תומך בגזענות ומעודד צרות אופקים. גם אם התקשורת הלהיטה את היצרים ועיון בחומר מוכיח כי הרב ליאור לא עודד בפירוש הריגת גויים, אין ספק כי אם במדינת ישראל הנשיא וראש הממשלה יכולים להיעצר, בוודאי גם רב. אף אחד לא יכול להציב את עצמו מעל לחוק אפילו אם המשטרה טועה באופן פעולתה.

המהומות שהתרחשו כתוצאה מהמעצר והאיומים שהופנו כלפי המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן הם מעשים דוחים שמוציאים דימוי רע לכלל הציבור הדתי-לאומי.

בכל דת קיים פוטנציאל להקצנה, ובכל דת קיימים טקסטים הניתנים לפרשנות שגויה. מכך גם עלינו היהודים להיזהר. פנאטיות דתית עלולה להוביל (כפי שכבר קרה בעבר) לביצוע מעשים איומים. אנחנו, היהודים, נרדפנו במשך כ-2,000 שנה בגלות, ודווקא לנו יש סיבה להזדהות עם החלשים ועם המיעוטים. לכן הדגשנו תמיד את ההיבטים המוסריים בתורה והבלטנו את מחויבותנו להכנסת אורחים ולטוב לב כלפי הגר בקרבנו. אבוי לנו אם דווקא כאן, במולדתנו, נטפח קבוצות שוליים קיצוניות הצומחות מתוך המסגרת הדתית-לאומית.

שלטון החוק חייב להיות מופעל, והחוק מעל הכל. אבל האתגר האמיתי אינו עומד בפני המשטרה אלא דווקא בפני המנהיגים הדתיים מן הזרם המרכזי, אשר להם האחריות העיקרית לשחיקתם ולעיוותם של הערכים הדתיים המסורתיים. שתיקתם הרועמת של רבנים רבים לנוכח המתרחש מרחיקה מהדת לא רק את החילונים, אלא מסבה נזק עצום גם לרוב הדומם בציבור הציוני הדתי, שמתנגד בנחרצות לפנאטיות ומחויב לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

כציוני דתי שחונך במסורת של תורה עם דרך ארץ, אין ספק כי לא הייתי מפקיד את שלומם הרוחני של ילדיי ונכדיי בידי הרב ליאור או עמיתיו, שמתארים את הרוצח ברוך גולדשטיין כקדוש. על המדינה מוטלת האחריות לוודא כי כל רב הזוכה למימון מטעמה יצהיר על תמיכתו במדינה יהודית דמוקרטית. רבנים המקדמים קיצוניות אינם יכולים להיות מנהיגים רוחניים, ויש למנוע מהם את האפשרות להרעיל את מוחותיהם של דורות העתיד.