פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      65 שנים לשבת השחורה: "הם באו עם טנקים ושוקולד"

      "השבת השחורה", הפשיטה הבריטית על היישוב היהודי ב-1946, לא הייתה כנראה כה שחורה בקבוץ יגור – הבריטים כיבדו את הילדים בממתקים. 65 שנים חלפו, ובקיבוץ מעלים זכרונות

      65 שנים לשבת השחורה: "הם באו עם טנקים ושוקולד"

      (צילום: ערן גילווארג, באדיבות אתר קיבוץ יגור)

      השבוע שהסתיים ב-29-28 ביוני 1946 אמור היה להיות סוף שבוע חגיגי עבור צעירי קיבוץ יגור, שחי עדיין תחת עול המנדט הבריטי. בעוד יומיים תלמידי הגנים ובתי הספר אמורים היו להתחיל את החופש הגדול. אלא שהדיו של פעמון הקבוץ, שצלצל בשעה ארבע לפנות בוקר של יום שבת, קטעו את שנתם של חברי המשק וילדיהם. אלפים מחיילי הוד מלכותה שעטו לעבר שער הקבוץ וגדרותיו, בפשיטה שהייתה מתוכננת היטב.

      ממרחק השנים, בין חברי הקיבוץ חלוקות הדעות באשר לאירועי אותם הימים: יש המציינים את התנגדות החברים לפלישה הבריטית הקשוחה, שלוותה בלא מעט אלימות מצד החיילים הבריטים, בעוד חברי הקיבוץ הציבו מתרסים ומכונות חקלאיות בניסיון נואש למנוע את כניסתם. לעומתם, יש המדגישים דווקא את חביבותם והתנהגותם המנומסת של החיילים הבריטיים.

      פרופ' מוטי גולני החוקר את התקופה טוען כי למעשה, הפשיטה הבריטית לא הייתה לצורך חיפוש נשק: "הם באו לחפש ארכיון ולא נשק. בחיפושיהם אחר הארכיון ביקשו להוכיח כי תנועת המרי היהודית היא למעשה הסוכנות היהודית, מה שהיה נכון". עוד הסביר גולני כי "אין שום קשר למה שמכונה 'השבת השחורה' לבין מה שהבריטים עשו. מבצע 'אגאתה', שכונה 'השבת השחורה', נועד להוכיח שהסוכנות אחראית על הטרור, ואז לשכנע את אותה להילחם בטרור המחתרות – אצ"ל ולח"י, ולחזור לרעיונות החלוקה של שנת 1936".

      הסליק עדיין עומד על תילו

      הפשיטה נערכה במספר ישובים בו זמנית – בירושלים, בקיבוצים יגור, מזרע, תל יוסף, גבעת חיים, ובמקומות נוספים ב- 29 ביוני, 1946. 65 שנים אחרי, נותר על תילו בית המלאכה של קיבוץ יגור ששימש אז מסווה לסליק גדול המימדים שהיה מתחתיו. על המדפים אוכסנו מאות כלי נשק מסוגים שונים, תחמושת רימונים ואמצעים נוספים שהצליחו אנשי ההגנה להשיג במאבקם.

      אמנון מאירי, הממונה כיום על ההדרכה במקום, פתח עבור וואלה! חדשות את דלת הפח הגדולה של בית המלאכה הישן. במקום נחשפו מכונות מתכת ששימשו את חברי המשק, חלל שניראה תמים לחלוטין. "מתחתנו נמצא הסליק הגדול", סיפר אמנון, והדגים כיצד היו מזיזים את המכונות הכבדות כדי לגלות פתח מוסתר, דרכו ניתן היה לרדת לסליק. סליק זה הוא הגדול, וגם היחיד שנותר. 33 סליקים נוספים היו ביגור בעיקר באזור בתי הילדים. רק ארבעה חברים, סיפר אמנון כממתיק סוד, ידעו על קיומם.

      הסליק ביגור לכבוד ציון שישים וחמש שנים לשבת השחורה, יוני 2011 (יח"צ , ערן גילווארג)
      הסליק ביגור, "הגדול והיחיד שנותר" (צילום: ערן גילווארג)

      ביום רביעי, בדיוק במועד המציין 65 שנים לאותו יום היסטורי בקיבוץ, התכנסו ותיקי המשק לציין את האירוע בחדר האוכל, בדיוק אותו החדר שבו רוכזו הנשים והילדים באותה שבת. הזיכרונות מאותה שבת ומהשבוע שבו שהו הבריטים בקיבוץ וסרקו אחר נשק, נותרו בליבם של הוותיקים. הלל ליוויתן היה אז ילד בן חמש, תלמיד בגן חובה: "אני זוכר את ילדי הגן יושבים עם מטפחות רטובות על העיניים נגד הגז המדמיע שהבריטים השליכו כדי לפזר את החברים, את השריוניות שהגיעו לכיכר שליד חדר האוכל, את חדר ההורים – לא בית, אלא חדר, שבו כל הרצפה הייתה הפוכה כי האנגלים חיפשו נשק, הם הפכו חצי משק". עם זאת, מספר לוויתן כי "הם היו מאוד מנומסים, כנראה שהיה מזל שזה אנגלים. הם חילקו לילדים שוקולדים. הורי ספרו לי שהם ניסו להיות ידידותיים כלפי אחי שהיה תינוק, והוא קרא להם 'חברים'. אני מאוד כעסתי עליו אז, כי לא ראינו באנגלים חברים. הם התנהגו אמנם כצבא כובש, אך רחמן".

      יוחאי שלם, שהיה אז נער בן 15, סיפר כי "ידענו שהם יגיעו. האווירה הייתה קשה אבל לא הייתה פאניקה. אני לא כועס על הבריטים, חבל שהם יצאו. הייתי מסכים להיות כיום מושבה בריטית". אברהם שפירא, שחגג לפני מספר ימים את יום הולדתו ה-98, שימש באותם ימים כנוטר, והבריטים אפשרו לו להישאר בקיבוץ כדי לשמור על החברות שנותרו לבד עם הילדים. גם הוא סיפר כי הבריטים "היו מנומסים. מישהו מהם הבחין שברשותי סוס, ואפשר לי לצאת ולדהור איתו כדי שלא יהיה כלוא כל העת".

      יש סליקים נוספים

      מבין כל הישובים בהם ערכו הבריטים סריקות אחר נשק ומסמכים, הכמות הרבה ביותר נתפסה ב-34 הסליקים שהבריטים חשפו בקבוץ יגור: למעלה מ-300 רובים, 100 מרגמות, יותר מ-400,000 כדורים ו-78 אקדחים. זמן מה לאחר מכן, הצליחו אנשי ההגנה להשיג בחזרה כ-80% מהנשק, תמורת שוחד של כ-1,000 לירות. הסליק הגדול שמתחת לבית המלאכה של אותם ימים נותר בשלמותו וכיום פוקדים אותו אלפי מבקרים מידי שנה.

      ותיקי הקבוץ מאמינים שאי שם במקומות מסתור נוספים בקיבוץ, נותרו חבויים סליקים נוספים. מי יודע, אולי פעם, כשתחשף פיסת קרקע או ייהרס מבנה כלשהוא, יוזעקו זקני יגור להיזכר, ולהזכיר.

      עוד על מציאת סליקים בישראל:
      חדר הכושר של הקיבוץ יהפוך למוזיאון נשק
      אחרי 60 שנה: נחשף סליק בעין השופט
      סליק ממלחמת השחרור התגלה בקיבוץ בנגב