חברים, ניצחנו. ההכרזה של שתי רשתות הקמעונאות הגדולות במשק - מגה ושופרסל - על הפחתה חדה במחירי הקוטג', הגבינות ועוד מוצרים מלמדת על ניצחון גדול. מדובר באפקט כיכר תחריר הצרכנית שלנו. לא פחות.
כדאי לגופים ולחברות שבונות על שוק ריכוזי להפנים, ולהחליף את הדיסק הצרוב מהשוק ביפו. הציבור הישראלי מסוגל למאבק אמיתי. היום, בניגוד לעבר, המהירות שבה דברים משתנים היא עצומה. פייסבוק הוא כלי מדהים להעברת מסרים. כשמציתים בו את הלהבות, אם יש חומר בעירה (ריכוזיות, מחירים מנופחים) נוצרת בעירה גדולה בדעת הציבור.
זה היה מאבק מוצלח גם מפני שהרשתות נאלצו להוריד את המחירים לאחר שכופפו להן את היד, וגם מפני שהרשתות - כך נדמה לנו, ממשיכות לעשות זאת בחוסר רצון תוך שהן מקוות שהעננה השחורה הזאת תסתלק כבר.
המאבק לא תם
היא לא תסתלק. וזו לא עננה שחורה. קוראים לזה מאבק צרכני, וסוף סוף נולד כאן אחד כזה. זו התחלה מבורכת, משב רוח רענן. רוח נכונה וזכה שהתחילה במקומות אחרים שנראים בכלל לא קשורים. את ההתחלה אני מסמן אצל פרופסור אחד מירושלים ושר האוצר שטייניץ - בוועדת ששינסקי. שם לכאורה השחקנים היו אחרים, הטייקונים היו שונים והמאבק היה על כסף גדול בהרבה - ולכן גם הקרב קשה הרבה יותר.
אבל משהוכרע הקרב של ועדת ששינסקי, היה זה תורם של הדואופולים האחרים. כך יכול היה שר התקשורת משה כחלון, בשוק אחר לחלוטין, לפעול ולזעזע מהיסודות את המצב הבלתי נסבל של "כמו תחרות". מהרגע שהזדעזע שוק הסלולר, הבנו עד כמה אנחנו מוצפים במצבי "כמו תחרות" במקומות נוספים. שוק המזון הפך לבא בתור.
ואולם, בשעה זו המאבק לא תם. זה בכלל לא הסוף. אולי אפילו לא הסוף של ההתחלה. אסור לנוח על זרי הדפנה. הציבור צריך את הממשלה שלו, שתתמוך ותחוקק את החוקים הנדרשים להמשך המאבק. המאבק צריך להימשך. הוא חייב להימשך. יש לנו עוד קיץ ארוך לפנינו והסחות דעת רבות. מי כמונו, כישראלים, יודעים כמה פרשות יכולות להתפוצץ פה בשבוע.
לכן אי אפשר להסתמך על טוב ליבם של מי שמחזיקים את השוק בצורה ריכוזית ומקדשים את המצב הקיים. צריך להזכיר לנבחרי הציבור שמגיע לנו יותר. מגיעה לנו תחרות. אסור להסתפק רק במחירי הקוטג'.