כן, אתם אחיי. אתם ציונים על פי דרככם, אם כי, לדעתי, הציונות שלכם עלולה להוביל אותנו לגלות בארצנו, למיעוט בארצנו, לקץ החזון ההרצליאני ולהחלפתו בגטו דתי והזוי. כן, אתם אחיי, אנחנו שייכים לאותו מאגר גנטי, שורשי רובנו הם בגלות המזרח-אירופית, ואם נחטט היטב, נמצא אפילו קירבה משפחתית.
אבל כשאני מתבונן בכם, מקדשים את שמו של מסית ומדיח, עולים על בית המשפט העליון, מנסים לתקוף פרקליטים ומבזים את סמליה של המדינה הדמוקרטית המשותפת שלנו, אני נזכר בדוד המלך ובבני צרויה שהיו לו קשים כספחת.
אני מתבונן בכם ובהתלהמות שלכם, בסגירת הכבישים, באיומים על המערכת, בטענה לגבי חסינותם של רבנים, בימים שבהם נשיא עומד לשבת בכלא וראש ממשלה עומד למשפט. אני עוקב אחר החוקים שאתם מביאים לכנסת.
והנייר קולט הכל: חוקי נאמנות למדינת ישראל שאת חוקיה אתם מבזים, ניסיון לפגוע בכל מה שניחוח זכויות אדם וביקורת עולה ממנו, ניסיון לכפות על חיילי צה"ל מפגשים דתיים ואירועים דתיים, ואני מתבייש בקירבת המשפחה הזו שאיני יכול להתכחש לה.
אתם מבינים, בוודאי, שהסיפור הזה לא יימשך לנצח. רוב רובו של הציבור אינו איתכם.
התעשתו לפני שנמצא עצמנו במלחמת אחים
גם לא עם ההתנחלויות התקועות כעצם בגרון, גם למי שתמך בהן בעבר ואשר מנסה להציל אותנו מן הבוץ שבו אנו מבוססים כיום, לא עם הניסיונות התיאוקרטיים שלכם, ולא עם סגירת הכבישים הראשיים כשאתם מהללים את הפרת החוק בראש חוצות.
השאלה היא מתי הרוב הזה, היושב במרכז, שהוא לפעמים קצת ימני ולפעמים קצת שמאלני, אבל תמיד איטי בהליכותיו, המרכז הזה, המוכן למחות על עליית מחיר הדלק ועל עליית מחיר הקוטג', אבל מסתפק בכעס על דברים אחרים, יקום מן הכורסה כדי למחות בחזרה.
איני יודע מה יקים אותו, וגם אתם אינכם יודעים, אבל כשהוא יקום, יהיה קשה מאוד לעמוד מולו.
פעם הוא קם להפגין כאשר נוצרים רצחו מוסלמים במחנות פליטים פלסטיניים בלבנון וצה"ל לא מנע זאת, פעם הוא קם כאשר נמאס לו מן השחיתות, ואני מניח שהוא קרוב לקום כאשר הוא מתבונן במה שאתם מחוללים בארץ המשותפת שלנו, שבה אתם מבקשים לכפות את תפיסת העולם שלכם על כולנו.
לפני שיהיה מאוחר מדי, לפני שנמצא עצמנו במשהו דומה למלחמת אחים, התעשתו.
אתם אולי סבורים שרוח השלטון איתכם, ולטעמי השלטון לא דיבר בקול רם דיו, אבל האסון שאתם עלולים להמיט על החברה הישראלית ייפול, בסופו של דבר, על אחריותכם.