כשישה אחוזים מבין כלל היגוארים, יונקים ממשפחת החתוליים המצויים בעיקר בדרום אמריקה, מאופיינים במלניזם (צבע עור שחור כתוצאה מפיגמנטציה עורית חזקה של מלנין). מרחוק נראה צבע פרוותם של פרטים אלו שחור, אולם מקרוב ניתן להבחין גם בכתמים ובנקודות.
שיעורי הרבייה של יגוארים בשבי נמוכים ביחס לאלו בטבע. תקופת ההריון אורכת בין 93 ל-105 ימים. לאחר ההזדווגות נפרדים בני הזוג לדרכם, והנקבה מטפלת בגוריה לבדה. בדרך כלל, ממליטות הנקבות שני גורים, אם כי מספרם יכול להגיע גם לארבעה גורים בשגר אחד. לאחר המלטת הגורים, הנקבה לא תתיר נוכחות של זכרים בשטחה, מחשש לחיי הגורים, שהזכרים עלולים להרגם כדי למנוע העברת זרעם של זכרים מתחרים הלאה (תופעה דומה מתקיימת גם אצל אריות וטיגרסים).
הגורים נולדים עיוורים ופוקחים את עיניהם רק לאחר שבועיים מיום הלידה. הם נגמלים מחלב אמם בגיל 3 חודשים לערך. על פי ההערכה, תוחלת החיים של היגוארים בטבע עומדת על בין 12 ל-15 שנים; בשבי, הם בין החתוליים המאריכים ימים ביותר, ותוחלת חייהם בשבי היא עד 23 שנים.
היגואר, טורף הניזון אך ורק מבשר, הוא אחד מ-4 מיני חתולים גדולים המשתייכים לסוג פנתר יחד עם הטיגריס, הנמר והאריה, והוא היחיד מביניהם הנפוץ באמריקה. היגואר הוא החתול השלישי בגודלו, לאחר הטיגריס והאריה, והוא החתול הגדול והחזק ביותר בחצי הכדור המערבי.
חיצונית, היגואר דומה מאוד לנמר, אך גופו שרירי וגדול יותר. התנהגותו ובית הגידול האופייני לו בטבע הוא יער גשם טרופי (ג'ונגל), בדומה יותר לזה של הטיגריס. הוא מבלה את מרבית חייו בגפו, איננו בררן בבחירת תזונתו והוא נוהג לטרוף את מזונו לאחר מעקב ומארב. הוא טורף-על, כלומר הוא מכתיב את תכונות החברה האקולוגית ויש לו תפקיד חשוב בשמירה בוויסות אוכלוסיות טרפו. נשיכתו חזקה מאוד בעוצמתה ביחס לחתולים גדולים אחרים ומאפשרת לו לחדור את שריונם של זוחלים מסוימים, ואף לפתח שיטת הרג מיוחדת: הוא נושך את טרפו באזור הגולגולת שבין האוזניים, ועל ידי כך הוא גורם לחבלה אנושה למוחו של קורבן הטרף ולמותו.
אין הערכות מדויקות לגבי מספר היגוארים החיים כיום, אך על פי ה-איגוד השימור העולמי (IUCN), היגואר נחשב למין קרוב לסיכון, כלומר ייתכן שבעתיד הקרוב היגואר יהיה מאוים בסכנת הכחדה. בארצות הברית ועוד מספר מדינות באמריקה סחר ביגואר או באיבריו אסור לחלוטין, אולם יש מדינות ביבשת המתירות ציד מוגבל, או חופשי. הסיכונים המרכזיים הנשקפים ליגואר הם כריתת יערות הגשם בתחום תפוצתו, תחרות גוברת מול האדם על מזון, וכן ציד חוואים החוששים כי היגוארים יזיקו למשק החי שלהם.