המועמדים להנהגת מפלגת העבודה טובים בחשיפה של הגזענות האשכנזית. התופעה אינה חדשה, והיא ניכרת בשנים האחרונות בעיקר ביחס המזלזל כלפי עמיר פרץ. אני עוד זוכר את הדברים שאמר גיגי פרס, אח של שמעון פרס, כשעמיר פרץ זכה בבחירות להנהגת העבודה - "הפלנגות של צפון-אפריקה השתלטו על המפלגה". אחר כך שמענו את בוז'י הרצוג מצמיד שלושה תארים לעמיר פרץ באוזני בן שיחו האמריקני: בלתי מנוסה, אגרסיבי ומרוקאי. והנה הגיע עמרם מצנע, המועמד חסר הסיכוי והכריזמה, וטוען כי "יש להרצוג וגם ליחימוביץ' ערך מוסף ענק. הם לא עמיר פרץ. הוא בא מארץ אחרת. אפשר לבנות איתם צוות עבודה יעיל אחרי הבחירות. זה לא היה קיים בתקופה הקודמת שלי, אז כולם ראו רק את האינטרס האישי. הפעם זה יכול להיות שונה".
פרץ, שהצליח ביכולתו הפוליטית להביא מתפקדים רבים למפלגה, מואשם ב"חייזרות". בלי קשר לשאלה במי מבין המועמדים צריכים תומכי העבודה לבחור, היחס לפרץ מקומם.
מצנע לא מבין פוליטיקה
נראה כי מנהיגיה הכושלים של העבודה לא מביטים במראה. הם אינם יכולים לקלוט שהשתנו הזמנים. בחיפה כימיקלים שובתים כבר קרוב לחודשיים בלי שהציבור ישמע את קול המדוכאים. ובקריית שמונה נסגרים כל המוסדות התרבותיים בגלל חוב. עיר שלמה צריכה להישאר ללא מוסדות תרבותיים. תאמרו על פרץ מה שתרצו - הוא ער לבעיות החברתיות האדירות, והוא דורש את פתרונן. הוא לא מפלנטה אחרת. הוא פשוט יושב במישור אידיאולוגי אחר.
על פי הפרסומים, מצנע אמר על המיפקד במפלגת העבודה כי: "עמיר פרץ מביא אנשים שבכלל לא שייכים למפלגת העבודה. הוא מביא את החמולות. הוא בונה לו מחנה, כך שגם אם יפסיד בפריימריז, יוכל לכפות את עצמו על המנצח. אני שומע דברים נוראיים על המיפקד". מצנע כנראה לא מבין פוליטיקה. הוא לא מבין שכל מנהיג בונה לו מחנה. וחמור מכך - הוא שוב חוזר על המנטרה שמזרחיים הולכים עם חמולות. חבל שהקרב על ראשות ממשלת העבודה מצביע על חלוקת ישראל לפי קווים של מזרח ומערב, ואם מישהו בצד המזרחי - הוא לא בסדר, הוא חייזר, לא מקצועי, אגרסיבי, או לסיכום - הוא מרוקאי.