אלטלנה: ניצחון הממלכתיות

בכל ימי ההולדת שלי היה אבי מציין שהוא חייב לי על כך שנולדתי בהפוגה הראשונה של מלחמת השחרור. לכבודי זכה לחופשה מן הצבא, וכך לא צריך היה להשתתף בעצמו במאבק מול אוניית אצ"ל שהביאה עימה עולים ונשק, ושנורתה על ידי כוחות צה"ל במטרה להבטיח צבא אחד.

הוא נהג לומר שאף שהוא שמח כי לא היה מעורב באופן אישי בקרב הטרגי, הוא שלם עם החלטת בן-גוריון לפגוע באונייה ומשוכנע שלא היתה לו ברירה. לעומת זאת, השבוע אמר נתניהו כי ההחלטה לפגוע באלטלנה היתה נמהרת ומוטעה. הוא טועה.

בימי לימודיי בבית הספר עדיין הידהד ירי התותח על אלטלנה. בהפסקות ובשיעורי חברה נהגנו להתווכח בשאלה מדוע הוביל אצ"ל נשק בניגוד לעמדת צה"ל והממשלה, ומדוע עמד על חלוקתו, בעדיפות, לאנשי אצ"ל בצבא, מול השאלה מדוע החליט בן-גוריון להיאבק בדרך אלימה באחיו ולוותר על הנשק בשעה שצה"ל שיווע לעוד כלים ועוד תחמושת לצורך הלחימה במלחמת העצמאות.

אני הגנתי על עמדת הממסד משום שזו היתה האמת שקיבלתי בבית. מאז במשך השנים קראתי כל שיכולתי על הפרשה, ובניגוד לנושאים אחרים (כמו הצורך בביטול הממשל הצבאי), שבהם הסקתי כי בגין צדק ובן-גוריון טעה, בפרשת אלטלנה התחזקתי בדעתי.

היו אלה ימיה הראשונים של המדינה שבדרך. ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, נאבק בהתקפת מדינות ערב על ישראל מצד אחד, ובמאמצים של המחתרות לשמור על קיומן למרות הקמתו של צה"ל מצד שני. הוא הודאג מאוד מסכנת חוסר המונופול של המדינה על הנשק. ראשי המחתרות - אלה שהיו חלק מן המחנה שלו ואלה שהתנגדו לו - נאבקו במרירות בנחישותו לפרק את המערכות הצבאיות הנפרדות.

בגין, מפקד אצ"ל, התנגד לתוכנית החלוקה וראה בהקמת המדינה בחלק מן הארץ טעות איומה. מנהיגי מפ"ם - בעלי הזיקה לפלמ"ח - תמכו במדינה דו-לאומית.

בן-גוריון הבין כי אם לא ייאבק למען צבא אחד שירחיק את צבאות ערב מישראל ויממש את תוכנית החלוקה בדרך שתבטיח רוב יהודי - יקרוס החלום הציוני עוד בטרם התממש.

בהסכם שנחתם עם אצ"ל ב-1 ביוני 1948 נכתב כי הארגון לא יביא ארצה נשק על דעת עצמו. עובדה היא שההסכם הזה הופר (לא רק שאלטלנה הגיעה לחופי ישראל ללא תיאום עם צה"ל, היא אפילו הפתיעה את בגין עצמו, והיו אלה אנשי אצ"ל בחו"ל שעמדו על הגעתה).

930 עולים ונשק רב, שהושג בעיקרו בצרפת, היו על סיפון האונייה. הממשלה החליטה לאפשר לצה"ל להבטיח להוריד את הנשק ולהעבירו לצה"ל, בעוד בגין עמד על כך שחלק מהנשק יגיע במיוחד ליחידות אצ"ל שפוזרו בצבא.

לאחר התדיינות ניתן ב-19 ביוני אולטימטום קצר לאונייה להוריד את הנשק לחוף בכפר ויתקין. היא לא עמדה בכך, והחלו היריות.

משם נמלטה האונייה לחוף פרישמן בתל אביב, ותוך כדי השתלשלות האירועים ניתנה פקודה להשתמש בירי תותח. אנשי אצ"ל, וגם לוחמי צה"ל, נהרגו ונפצעו בקרב שהתפתח.

הטרגדיה היתה אמיתית, והוויכוח על פרשת אלטלנה טרם נפסק עד היום. בהכירי את בנימין נתניהו, אני מבקש להאמין כי אילו הוא היה בנעליו של דוד בן-גוריון לפני 63 שנה, גם הוא היה מקבל - בלב כבד - את ההחלטה שקיבל בן-גוריון.