פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תהליך השלום והאחריות שלנו

      בפגישה שהתקיימה בין הדיפלומט מספר אחת שלנו, אביגדור ליברמן, לבין הברונית אשטון, הממונה על תיק החוץ של האיחוד האירופי, הודיע לה ליברמן שהכרזה על מדינה פלסטינית תהיה בבחינת סוף תהליך אוסלו. איני יודע מה היתה תגובתה של האצילה הבריטית, אבל אני מקווה שהיא חייכה.

      אפשר לחשוב שהיה איזשהו שלב שבו ליברמן שקל לאמץ את הסכם אוסלו, והנה עכשיו התברר לו שמחמוד עבאס הוא מחרחר מלחמה, ועד שלא ייבחר לנשיאות הרשות אדם כלבבו (הוא כבר הודיע פומבית כי המועמד שלו הוא מוחמד דחלאן), או תתקבל באו"ם החלטה התומכת בהקמתה של מדינה פלסטינית - אין להסכם אוסלו תוקף.

      לחשוב במהירות על יוזמה ישראלית

      ובכן, תהליך אוסלו הוקפא, למעשה, עם עלייתו של בנימין נתניהו לשלטון ב-1996. מלבד מס שפתיים להסכם שנחתם ושקיבל את מחויבותה של ישראל, לא קרה דבר. שום תאריך שנועד להמשך ההיערכות מחדש של ישראל לא מומש, והמחויבות להגיע להסכם קבע עד 4 במאי 1999 הפכה לבדיחה. גם בתקופה הקצרה שבה כיהן אהוד ברק כראש ממשלה הוא ביקש לעקוף את ההסכם, והכישלון כתוב בספרי ההיסטוריה. בימי אריאל שרון הוחלף הסכם אוסלו במפת הדרכים, שאמורה היתה להוביל להסכם קבע ב-2005. זה, כמובן, לא קרה. ישראל לא טרחה למלא שום התחייבות שנטלה על עצמה במסגרת השלב הראשון של המפה (למשל, פינוי המאחזים הבלתי חוקיים), ונאלצה להודות בכך שהיו אלה הפלסטינים שמילאו את מחויבויותיהם (מינוי ראש ממשלה, הכנת חוקה, הבטחת חוק וסדר ועוד).

      ישראל, בעיקר תחת הממשלה הנוכחית, ממשיכה בהרחבת ההתנחלויות, למרות המחויבות שנטלה על עצמה באנאפוליס. אם יש מהלך חד-צדדי המשפיע על הסדר הקבע הוא ההתנחלויות. אנחנו מפירים את הסכם אוסלו ואת מפת הדרכים, המדברת על הקפאה מוחלטת של ההתנחלויות, כולל גידול טבעי, מדי יום. מול הפרה זו החלטת האו"ם על מדינה פלסטינית, ככל שאיני מצליח להתלהב ממנה, אינה משנה את המציאות ועולה בקנה אחד אפילו עם נאום בר-אילן של נתניהו.

      לישראל לא יהיה עוד זמן רב מנהיג שכן כמו מחמוד עבאס. יכול להיות שליברמן רואה בו טרוריסט, ויכול להיות שליברמן סבור כי ישראל יכולה למשוך את הפלסטינים לנצח בעזרת הסכם אוסלו, כך שכל עוד לא תיפתר בעייתם הם יישארו צייתנים ולא רק שלא יפעילו טרור, אלא גם יימנעו ממהלכים דיפלומטיים למשך 100 שנים נוספות.

      זה אינו מעשי, אין סיכוי לשכנע בכך אפילו את ברלוסקוני, ומוטב לחשוב במהירות על יוזמה ישראלית, לפני שניקלע להידרדרות שלא נוכל לעצור.