אין תחליף לתחרות
העוצמה של הזעם הציבורי הגיעה מהר מאוד גם לצמרת הכלכלית וגם לחלונות של השחקנים הבודדים שמנהלים לנו את שוק האוכל בשנים האחרונות. מלבד בעלי הבית החדשים של תנובה שעדיין שומרים על שתיקה, יצאו אחרים בהודאה פשוטה: טעינו, אבל אנחנו לא יכולים לפתור לבד את הבעיה. הודאה בטעות היא דבר יפה, אבל זה לא מספיק. אנחנו בטוחים שמיטב יועצי התקשורת ניסחו את המסרים בקפידה, אבל מה שגורם ליצרני המזון ולרשתות השיווק לפחד ממרד הפייסבוק המתעצם הוא דבר אחד וברור: פחד גדול יותר מתחרות.
חייבים להגביר את מידת התחרותיות בשוק המזון הישראלי. פשוט לייבא מחו"ל, ולא רק מוצרי מזון. יש להוריד מיסים על מוצרים אחרים - מוצרי טואלטיקה, תחליפי חלב לתינוקות ועוד. פשוט להוריד מיסים ולהגביר תחרות.
מקווים שיעשו בשבילם את העבודה המלוכלכת
יצרני המזון והרשתות תולים כעת את יהבם בחקלאים, ברפתנים ובלובי העוצמתי שלהם במסדרונות השלטון. החקלאים, כך מקווים שם, יעשו עבורם את העבודה המלוכלכת ויטרפדו את פתיחת השוק לתחרות. אסור לתת לפחד הזה לשתק את הממשלה. אם צריך לעזור לחקלאים - אפשר לעשות זאת באמצעות הגברת הסבסוד שלהם, למשל, באמצעות הורדת מחיר המים לחקלאות. אבל אסור לתת לחקלאים לשתק את פתיחת השוק לתחרות.
ברור לנו כיום שמכירת נכס לידיים פרטיות, כמו במקרה של תנובה, לא מספיקה כצעד בודד. במצב הנוכחי לא רק שאינה מייצרת תחרות, אלא אף מוסיפה עוד גוף שעוסק בחליבה - של הציבור. לכן, אם פתיחת השוק לתחרות לא תצלח, אפשר להתחיל לחשוב ברצינות על מה שעושים בארה"ב כבר עשרות שנים - לפרק את תנובה. בניגוד לתחומים אחרים בחיים שלנו: בענייני מים ומזון אסור לשחק.
כשל של תחרות בשוק, מצב של עליית מחירים מתמשכת שאינה נובעת מהתייקרות חומרי הגלם אלא ממצב של שחקנים בודדים, שוחק את הציבור. לכן המשמעות היא לשקול לאלץ את קרן ההשקעות שמחזיקה בתנובה למכור חלקים של החברה לכל המרבה במחיר. הקרן תרוויח בטווח הקצר והציבור ירוויח בטווח הארוך.
הפתרונות מגוונים והם קיימים. צריך לזכור שהדבר החשוב הוא שלציבור מגיעה תחרות פשוטה ובריאה. תחרות כזאת תמנע מהחלבנים המקצועיים להושיט את היד לעטיני רווחתו של הציבור ולחלוב לו את הארנק.