פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גלעד שליט והסולידריות היהודית

      בשבת הקרובה נציין חמש שנים לנפילתו של גלעד שליט בשבי חמאס.

      הוויכוח בעד ונגד שחרורו ידוע. למעשה, האמת בנוגע לדעות באשר לאפשרות שחרורו של שליט היא שכולנו - הציבור, הממשלה וכלי התקשורת - משלמים בעיקר מס שפתיים בסיפור הזה. יותר מכל מרגיזה ומקוממת אותי האמירה השחוקה שעושים כל מאמץ למען שחרורו של שליט. זה לא נכון. לא עושים הכל. אפשר לעשות יותר, והשאלה כאן היא ערכית. האם ההנהגה, בתמיכת הציבור, מוכנה לשלם את המחיר הגבוה שארגון חמאס מבקש כדי ששום חייל לא יישאר בשבי, או שההנהגה, בתמיכת הציבור, מחליטה שהמחיר גבוה מדי.

      במזנון הכנסת שאלתי כמה שרים וח"כים מה היה קורה חלילה לו במקום שליט היה נופל בשבי קצין בכיר בצה"ל או לחלופין ח"כ או שר בממשלה. האם גם אז לא היינו נענים לכל הדרישות של חמאס? רובם השיבו כי מדינת ישראל לא היתה יכולה להרשות לעצמה מצב שבו קצין בכיר או נבחר ציבור יהיה כלוא בשבי חמאס, משום שמצב כזה יהיה השפלה לישראל ופגיעה במעמדנו כמדינה. המסקנה המתבקשת ברורה - אנו צריכים להחליט אם כל חייל, גם חייל פשוט, ראוי להגנה מוחלטת, גם במחיר שעלול לסכן את ביטחון יתר האזרחים, או שאנו מחליטים כי במצב השורר במזרח התיכון לפעמים עלינו להקריב חיילים למען ביטחון המדינה. זאת האמת העצובה.

      התקשורת לוקה בצדקנות

      במצב הנוכחי גם התקשורת לוקה במידה לא מועטה של צדקנות. האזכור היומיומי של מניין הימים ששליט כלוא בתאו המבודד אי שם ברצועת עזה הפך להיות חסר כל ערך, מין אמירה חלולה שאין מאחוריה כלום. והרי אין איש שמתנגד לשחרורו ואין איש שמתעלם ממצבו. כל הישראלים מאוחדים ברצון להשיבו. זו רק שאלה של עד כמה אנו מוכנים לשלם בשם הסולידריות החברתית.

      כרגע יש תחושה שהמאבק לשחרור שליט במתכונתו הנוכחית מיצה את עצמו. אף אחד כבר לא מתרגש מכך שנועם ואביבה שליט עזבו את ביתם במצפה הילה ומפגינים זה חודשים ארוכים מול ביתו של ראש הממשלה בשכונת טלביה בירושלים. גם כששני האנשים היקרים האלה, המנהלים את מאבקם באצילות רבה, מפגינים ליד משרד ראש הממשלה, רק קומץ מהשרים טורח לגשת אליהם, ללחוץ את ידם ולשאול לשלומם. בקיצור, האדישות וההשלמה עם המצב מחייבות את כולנו להתעורר לפני שחלילה יהיה מאוחר מדי.

      הפעולה המתוכננת, שבמסגרתה בכירים כמו ראש השב"כ לשעבר, סלבריטאים וכן חזי שי, שחווה על בשרו במשך שלוש שנים מהו צינוק כשישב בכלא הסורי, ייכנסו למשך שעה לצינוק, יכולה לעורר את הציבור להפנים כי מדובר בשאלה פשוטה - האם אנו מוכנים לעשות הכל, אבל הכל, כדי להביא לשחרורו של שליט? אני ורוב הציבור מוכנים לכך, וראוי שהממשלה תדע זאת.