פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גלעד: שאלה טקטית וערכית

      אין דבר שהשחית את התרבות הישראלית יותר מתוכניות הריאליטי בטלוויזיה. תרבות הריאליטי מחלחלת גם לחיינו הציבוריים והפוליטיים. הגימיק הצפוי בסוף השבוע הבא - "פרויקט גלעד", שבמסגרתו ייכנסו בזה אחר זה במשך 24 שעות 24 סלבריטאים ישראלים, לשעה אחת כל אחד, לתוך צינוק מדומה כדי לדמות את מה שעובר על גלעד - הוא שיא התופעה.

      איני מצליח לדלות מזיכרוני שפל כזה של חוסר טעם כמו הגימיק הזה. גימיק של שטיפת מוח, המבוסס על הנחה שהציבור הישראלי אינו מסוגל לחשיבה מופשטת, וכדי שיבין ויגבש דעה, כלומר את הדעה הנכונה, הוא צריך להציץ לסלבריטאים המדמים את החיים בצינוק של שליט. במקום דיון ענייני בנושא מורכב כל כך, שההשלכות הערכיות והמוסריות של כל החלטה בנוגע אליו עמוקות מאוד, מציעים לנו גימיק זול, מפגן של רדידות ושטחיות, פורנוגרפיה של הפוליטיקה.

      קל להימנע מדיון עמוק

      אם מישהו שכח, כדאי לזכור - גלעד שליט אינו שבוי במרתפי ממשלת ישראל. הן ממשלת נתניהו והן ממשלת אולמרט הרחיקו לכת בנכונות לעיסקת חליפין. אולם ככל שהממשלות היו מוכנות לעיסקה קשה, הן לא הסכימו לשלם כל מחיר, ובצדק. מדובר במחיר דמים כבד, מחיר שיעלה בחיי אנשים שדמם אינו סמוק פחות מדמו של גלעד, אף שאיננו מכירים אותם באופן אישי ואיש אינו יודע מי הם יהיו. אולם, כמו בתהליך המדיני - ככל שישראל מוותרת יותר והאויב מקשיח את עמדותיו, הביקורת מוטחת דווקא בישראל על כך שאינה מוכנה להיכנע למלוא דרישותיו של הצד השני. לנוכח הלחץ הציבורי הזה על ישראל אין כל סיכוי שחמאס יגמיש כהוא זה את עמדתו, וכך דווקא הלחץ הזה הוא גורם המאריך את שביו של גלעד ואת סבלו.

      מן הראוי שהמאבק הציבורי יופנה לכיוון אחר - טקטי וערכי. טקטי פירושו לחץ על חמאס שיביא להתגמשותו. דוגמה לכך היא סוגיית המחבלים הכלואים בישראל. שלילת חירות היא עונש כבד, ואין להוסיף עליה ענישה נוספת. במצב נורמלי לא הייתי שולל את התנאים של המחבלים ואף הייתי מציע למנף עובדה זאת להצגת ההומניות של ישראל, אולם כל זה לא רלוונטי כשחייל שבוי בידי חמאס כבר חמש שנים, ופושעי המלחמה אינם מאפשרים אפילו לנציגי הצלב האדום לבקר אותו. כל עוד זה המצב, יש להרע את תנאי הכליאה של המחבלים ולשלול כל ביקור אצלם, עד שיותר לבקר את שליט.

      אלא שקל יותר להימנע מדיון עומק, ולהישאר ברמת הסיסמאות, כאילו המחלוקת היא בין מי שתומכים בשחרורו לבין המתנגדים. למעשה, מעבר למאבק הטקטי, השאלה היא ערכית: האם אנו מוכנים לסכן רבים תמורת שחרור שליט או שעדיף להיאבק על שחרורו במסגרת עיסקה שלא תפגע בביטחון האזרחים בעתיד. לטעמי, רוב הציבור סבור כמו ממשלותיו - זו תהיה טעות לשלם מחיר דמים כבד רק מתוך לחץ לשחררו בכל מחיר.