הריכוזיות, פייסבוק ומחאת הקוטג'

המלחמה על מחירי הקוטג' נתנה לציבור טעימה נוספת מכוחם של שני אלמנטים משמעותיים בזירה הכלכלית-חברתית בימינו: הריכוזיות במשק ופייסבוק. ריכוזיות, משום שהמחירים לא היו עולים אלמלא היה בישראל קרטל שוק חלב של החברות הגדולות (ולכן שר האוצר שטייניץ הודיע כי הוא שוקל להתיר יבוא חלב וגבינות מאירופה), ופייסבוק - משום שלרגע היה נדמה כי העוצמה העצומה של פייסבוק, אחד משלושת האתרים הפופולריים בישראל, מקבלת את הביטוי שלה ביכולת לארגן את ההמונים. עד מהרה גלשו חלק מהתגובות שאפשר היה לראות בציבור לתקוות מהפכניות. אם מחיר הקוטג' מופקע, ושאר המחירים עלו, יוצאים למחאה תוססת בפייסבוק, כאילו גם לנו יש כיכר תחריר. אלא שתוך פחות מכמה ימים התאיידה חלק מהתסיסה.

הניסיונות להוביל לגל מחאה עממי בכל הנוגע למחירי המזון נראים בינתיים לא מאורגנים, מעין עוד עצומת פייסבוק שאין מאחוריה הרבה. בדיוק כמו כפתור ה"לייק" שמאפיין את הרשת החברתית. המאבק הפך לעוד מחווה דיגיטלית ריקה מתוכן.

רבים שואלים מדוע המחאה לא ממריאה? משום שרמת החיים בארץ גבוהה. הצמיחה עדיין קיימת. לאנשים יש מקומות עבודה. הציבור הישראלי חרוץ ועובד קשה. וכן, אף שמגיעים לנו מחירים נמוכים יותר ותחרותיות, אנו יכולים לעמוד ברמת המחירים הנוכחית. היא אולי חצופה, אבל אפשרית. במצרים ובמדינות העולם הערבי, כאשר סל המזון הוא בערך מחצית מהתצרוכת החודשית, כל התייקרות במצרכי הבסיס, כמו דגנים או קטניות, חונקת את הציבור.

המצב אצלנו שונה לחלוטין. יש התייקרויות, אבל מנגד רואים גם שיש צד שמנסה לטפל בהן. מחאת הפייסבוק על מחירי הקוטג' היא כרגע עוד תחרות תיכוניסטים, ולכן היא כבר בשלבי התפוגגות. אני מניח שלא אקבל הרבה "לייקים" על המאמר. אבל יש גם מציאות מחוץ ל"קיר" של פייסבוק.