רצחו את אבא פעמיים

"להזמין אורחים לפסח, אבל לא יותר מדי, כדי שברוריה לא תצטרך לעבוד קשה". כך, בשורה קצרה ונוגעת ללב, כתב לעצמו הרב משה טלבי ז"ל ביומנו הפרטי. אבל את ליל הסדר נאלצה משפחתו לחגוג בלעדיו. ב?23 במארס, יומיים לאחר פורים, נמצא טלבי ירוי בראשו בכניסה ליישוב רבבה שבשומרון, וחוקרי המשטרה קבוע בנחרצות: מדובר בהתאבדות.

אלא שגם היום, כשלושה חודשים לאחר המקרה, תיק החקירה פתוח, ופצעי המשפחה מדממים. "רצחו את אבא פעמיים", מלינים ילדיו. טלבי (54), אב לשבעה וסב לארבעה נכדים, היה רב צבאי בדרגת רס"ן במילואים. לרבבה הגיע כדי לבקר את בתו מילכה ונכדתו התינוקת, שלא חשה בטוב, וביום שקדם למותו התברר כי תיאלץ לעבור ניתוח.

טלבי הספיק להסיע את בנו מנחם לאריאל, ובדיעבד התברר כי זו הפעם האחרונה שבה נראה בחיים. "הכל היה רגיל", מספר מנחם, "אבא נתן לי לנהוג, דיברנו בנסיעה ומצב רוחו היה מרומם. אפילו קבענו תוכניות והוא אמר שיאסוף אותי בדרך חזרה".

משפחת טלבי לא השלימה עם קביעת ההתאבדות, ויצאה למאבק עיקש על כבודו של המנוח. אחיה של האלמנה ברוריה, עו"ד שמואל לנקרי, התגייס לניהול המערכה - ומהממצאים שהציג נראה כי חורים רבים מאפילים על קביעת המחלקה לזיהוי פלילי (ראו מסגרת). בני המשפחה פנו במכתב נוקב לשר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ ולמפכ"ל המשטרה דאז רב?ניצב דודי כהן, ורק לאחר מכן הוזמנו לשיחה שבסופה התבשרו כי חקירת נסיבות המוות נפתחה מחדש. מסקנות עדיין אין.

"גם כשישבנו עם קציני המשטרה היה ברור שאיננו זוכים לאוזן קשבת", אומרת ברוריה טלבי, "הם נעולים על הגירסה, ואפילו לא מאפשרים לנו לעיין בחומרים ובבדיקות שנעשו למשה. זה לא אנושי ולא מוסרי. במחי הבל פה מחקו חיים שלמים של אדם צדיק. היה גם במשטרה מי שהעביר לי מסר דרך אחי שלא אשלה את עצמי, וששום דבר לא ישתנה".

עו"ד לנקרי מוסיף כי "איננו משפחה של נודניקים שמסרבים להשלים עם גורלם. נפלנו קורבן להתנהלות רשלנית של משטרת שומרון, שבמקום לתפוס את רוצחיו של הרב משה הי"ד ולמנוע מהם את הרצח הבא - עסוקה בלחפש מניע שאינו קיים להתאבדות שמעולם לא היתה. לחוקרים הספיקה העובדה שמשה נורה מטווח קצר בראשו מאקדחו האישי, כדי לקבוע שהוא זה שירה בעצמו, תוך שהם מתעלמים משלל הממצאים בזירה".

ומה מעידים הממצאים?
"שמשה נקלע לאירוע חבלני. תוקפיו גרמו לו לעצור את רכבו, ולאחר שיצא אליהם עם אקדחו האישי וירה כמה יריות אזהרה, הם חבטו בפניו, הפילו אותו, השתלטו על נשקו וירו בו מטווח אפס".

עו"ד לנקרי מבסס את דבריו על מסקנות פתולוג מומחה שגייסה המשפחה באופן פרטי, "בניגוד למשטרה, שאפילו לא טרחה לשלוח לזירה מעבדה ניידת לזיהוי פלילי ובתוך רבע שעה קבעה שמדובר בהתאבדות". לדבריו, "אילו היה מדובר בחוקרי משטרה רציניים, הם היו צריכים לשאול עצמם כיצד כל ראיה בזירה מצביעה על רצח, אבל הם ממשיכים בניסיון האבסורדי לתרץ בדיעבד את הראיות והתמיהות על מנת שלא להודות בטעותם".

מלבד הממצאים בשטח, הטענה המרכזית של בני המשפחה היא להיעדר מניע להתאבדות. הרב טלבי לא הותיר אחריו מכתב או רמז שיעיד על כוונתו לשים קץ לחייו. הוא שימש סופר סת"ם, שכתב שני ספרי תורה והיה בתחילת כתיבת הספר השלישי, שאותו תיכנן להקדיש לרעייתו.

"מדובר באדם שמעולם לא הרים קולו על איש", מספר הגיס לנקרי, "הוא היה אבא וסבא אוהב ודואג, שלא סבל מבעיות כלכליות ואף נתן בעצמו הלוואות לבני המשפחה, בלי ריבית, כמובן".

"אנחנו עדיין לא מצליחים אפילו להתאבל, וככל שעובר הזמן הקושי רק מעצים את הסבל והריקנות", אומרת ברוריה טלבי, "חיינו קרסו. הייתי במשטרת קצרין ומפקד התחנה אמר לי שהוא יודע שאין מניע או סיבה לחשוב שמדובר בהתאבדות".

מלבד האובדן של אבי המשפחה, אלמנתו ויתומיו של משה טלבי נאלצו להתמודד עם קושי נוסף: המבטים השופטים והמתנשאים. נראה כי תחושת הבדידות היתה כה קשה, עד שברוריה החליטה לאחרונה לעזוב את חיספין ולהעתיק את מגוריה לראשון לציון. היישוב העוטף והמחבק התברר ברגעים הקשים כמנוכר. גם הבת, מילכה, מתקשה לשוב להתגורר ברבבה.

ידיד המשפחה, אברהם טייטלבוים שגר בחיספין, אינו מופתע. "לצערי, בכל פעם מישהו אחר בחיספין מקבל פטיש של חמישה קילו בראש", הוא אומר, "יש לי בטן מלאה על ההתייחסות המכוערת לברוריה ולמשפחה. ועד היישוב וחלק גדול מהתושבים התייחסו אליהם כאל עב"מים. אחד התושבים שאל אותה, 'מה זה משנה לך אם משה נרצח או
התאבד?'. אני מצפה ממי שמגדיר עצמו כמנהיג ציבור או כאיש תורה שיידע להתייחס אחרת. מבחינתי הם לא אנשים דתיים".

אתה מבין את החלטת המשפחה לעזוב?
"לצערי כן. היישוב החליט להיות מהאו"ם, אבל אי אפשר להיות ניטרלי: או שאתה מאמין שמשה יכול היה להתאבד, או שלא. לי ברור מהרגע הראשון שזה רצח. אשים את ראשי על זה. ככה זה פה. כל מי שלא הולך בתלם, ולא מוכן להיות יס?מן - חוטף".

ומה מחזיק אותך ביישוב, אם זו המציאות?
"בכל מקום יש אינטריגות ויש אנשים צרי עין. אני יודע שיש לי כאן 15 חברים, שגם בשתיים בלילה יעזרו לי ואני אעזור להם ככל שנידרש".

ברוריה טלבי, שאף התפטרה מתפקידה כמנהלת אולפנת איילת השחר שבמושב יונתן ותצא בקרוב לפנסיה מוקדמת, מנסה לשמור על ארשת מאופקת, לפחות כלפי חוץ. "ודאי שאני מאוכזבת", היא מודה, "בחיים לא האמנתי שאעזוב את חיספין, אבל אני לא שופטת את האנשים. כולנו התחנכנו וחינכנו להאמין בשלטונות. ברגע שהמשטרה באה ואומרת דבר כזה, אני לא מתפלאת שמאמינים לה".

את הרמז הראשון לבאות קיבלה המשפחה כבר בהכנות להלוויה. "בדרכי לבית העלמין בנתניה התקשרו אלי שלוש פעמים מחברה קדישא", משחזר לנקרי, "שאלו אותי, 'אתה בטוח שהוא נרצח ולא התאבד?'. הם לא ממש ידעו מה לעשות, אבל לבסוף הבינו שהדברים אינם כפי שהוצגו, וקברו אותו בחלקת שומרי השבת. גם בהלוויה עצמה משה הוספד בצורה מגומגמת".

בטקס המסורתי של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל חלה ההתנגשות הבלתי נמנעת. האם ראשי היישוב יתייחסו למשה טלבי כאל חלל? המשפחה לא השתתפה בטקס הרשמי, ושמו אכן הוזכר - אך כמי ש"נסיבות מותו עדיין נחקרות". טייטלבוים מסביר: "אפילו לא ביקשו רשות מהמשפחה לדבר עליו", וברוריה אומרת: "זה אבסורד. דווקא ביום הזה מצאנו את עצמנו עורכים טקס פרטי בבית, עם חברים שרצו לבוא כדי ללמוד לזכרו".

ועד היישוב של חספין שיגר לפני ימים אחדים מכתב לשר לביטחון הפנים ולמפכ"ל המשטרה, והתייצב לצד המשפחה. "הרב טלבי היה אדם מלא בשמחת חיים ונטול דאגות כלכליות", נכתב. "דברים שקבע לעשות עם אנשים ביישוב, חלקם לאותו היום, מורים בבירור על רצונו להמשיך בפעילותו. אנו, שזכינו להכירו מקרוב, יכולים לומר בפה מלא כי הערכת המשטרה נראית לא סבירה כלל".

דובר צוות החירום של חספין, דן הימן, הוסיף: "כולנו כואבים את מותו של הרב טלבי ז"ל, שהיה שכן אהוב. משפחתו היא איבר מאיברי היישוב, והיה ניסיון כן לעזור לה. המקרה מצער מאוד בגלל האובדן ובגלל סימן השאלה שנותר בנוגע לנסיבות המוות".

בצר להם פנו בני המשפחה לסיוע מרבנים - ואף זכו לסיוע. הרב יהודה פריס, אב בית דין לממונות ממעלה אדומים, שהיה גם רבו הראשון של היישוב רבבה, פירסם לאחרונה פסק הלכה הקובע מפורשות כי "הסבירות להתאבדות לא רק נמוכה ביותר, אלא כמעט בלתי אפשרית". על פסק ההלכה חתמו שניים מחשובי הרבנים בציונות הדתית - רבה של קריית ארבע, דב ליאור, וראש ישיבת ברכת משה במעלה אדומים, הרב נחום רבינוביץ'.

בפסק ההלכה המפורט, המתפרש על פני שמונה עמודים, ציין הרב פריס בין היתר כי "בשום פנים ואופן לא חל עליו דין 'מאבד עצמו לדעת'. כל מי שדיבר נגד המת או הוציא שם רע נגדו באומרו לאחרים כי הרב טלבי שלח יד בנפשו, חייב לעלות לקברו ולבקש את מחילתו בפני עשרה. מאחר שהשמועות התפשטו בעיקר במקום מגוריו ובמקום האירוע (חיספין ורבבה, א"ו), מן הראוי שתושבי יישובים אלו יעלו לקברו במעמד נציגי הציבור ותלמידי חכמים ויבקשו את מחילתו בשם הציבור כולו".

אלא שהציבור, לפחות החלק שלא התייצב לצד משפחת טלבי, לא מיהר לעשות כמצוות פסק ההלכה. "אנחנו מאמינים בני מאמינים, וכל מה שקורה הוא שיעור באמונה בעבורנו", אומרת ברוריה טלבי, "יש לנו סבלנות, והצדק ייצא לבסוף לאור. כל מי שחשב אחרת ייאלץ לבוא ולבקש סליחה. בקרוב ייחנך כולל בירושלים על שמו של בעלי, והוא ייקרא 'עולת משה'. כי זה הסיפור - משה שלנו היה לקורבן".

תגובת המשטרה
ממחוז ש"י של המשטרה נמסר: "אף שיש בידינו עובדות שסותרות את הטענות, איננו יכולים להשיב - היות שמדובר בתיק שנמצא בהליך חקירתי וקיים חשש לשיבוש הליכי חקירה".

משפחת טלבי הציגה שלל טענות וממצאים, הסותרים לטענתה את קביעת המשטרה כי משה טלבי ז"ל שם קץ לחייו. להלן עיקרי הדברים:

 הגופה: גופתו של טלבי היתה חבולה ושרוטה במצח, בפנים, בברך, בזרוע ובאצבע צד ימין - והממצאים הללו מעידים על מאבק שקדם למותו. רגליו היו מסובכות זו בזו, בעוד ידיו היו מונחות מתחת לבטנו. במקרה של התאבדות ניתן היה לצפות שהיד היורה תישמט לצד הגוף.

 האקדח: טלבי נורה בראשו מצד ימין, אך האקדח נמצא בכלל משמאלו - כשהקנה פנה לכיוון ההפוך ממנו. בזירה נמצאו כחמישה תרמילים של קליעים שנורו מאקדחו של המנוח, ועוד כדור אחד שלם שנפלט ככל הנראה מהאקדח.

 המכונית: המשפחה טוענת כי אין זה סביר שאדם ייסע מרחק של כ?150 ק"מ, מחיספין שברמת הגולן עד לרבבה שבשומרון, כדי להתאבד. רכבו של טלבי נמצא לאחר מותו בצמוד לזירה כשהמנוע פועל, האורות דולקים והוא חונה באלכסון.

 הזירה: על גבי הקרקע ניתן היה להבחין בסימני מאבק עקב גרירת רגליים. אזור האירוע תועד במצלמת האבטחה של היישוב רבבה, אך לא בפוקוס - ועדיין, המשטרה לא בדקה את הצילומים ולא ניסתה לחדד את התמונה.

 החקירה: כשלושה ימים לאחר האירוע נמצא בזירה תרמיל של קליע, שכלל לא נלקח על ידי חוקרי משטרת מחוז ש"י. למקום לא נשלחה מעבדה ניידת לזיהוי פלילי, והמשטרה לא בדקה טביעות אצבע בתוך מכוניתו של המנוח. בנוסף, נדחתה בקשת המשפחה לעיין בממצאים שהתקבלו בעת בדיקת הגופה במכון המשפטי באבו כביר.

 הדרישה: משפחת טלבי דורשת מהמשטרה למנות צוות חקירה חדש - שאינו ממחוז ש"י - על מנת לבחון מחדש את מותו של משה ז"ל; לבטל את ההודעה הראשונית על ההתאבדות ולהודיע כי מדובר בחקירת רצח; ולקבל לידיה לעיון את חומר החקירה.