מאמרו המפתיע של הנסיך הסעודי אל-פייסל ב"וושינגטון פוסט" בשבת האחרונה נקרא בוודאי גם בחדר הסגלגל בבית הלבן. אל-פייסל לא נחשב עוין לארה"ב. אדרבה. לאחר שעמד בראש המודיעין הסעודי במשך ארבע שנים, הוא כיהן כשגריר סעודיה בוושינגטון, ונחשב גם היום, כשהוא עומד בראש מכון מחקר סעודי, לאחד האנשים הבולטים והחשובים בממלכה.
אל-פייסל טוען כי בהיעדרו של משא ומתן, זכותם של הפלשתינים לעקוף את ארה"ב ואת ישראל ולפנות לאו"ם בבקשה להכיר במדינה. הם יזכו שם לתמיכתה המלאה של סעודיה, כפי שיתמוך בהם העולם הערבי כולו, וכפי שיתמכו בהם מדינות רבות בעולם. סעודיה, אומר אל-פייסל, היא התומכת העיקרית בפלשתינים הן בהקשר המדיני והן בהקשר הכספי. לדבריו, רק היא מסוגלת לאחד את רוב מדינות האיסלאם בתמיכה במאבק הפלשתיני, והיא תשתמש ביכולותיה הדיפלומטיות ובסמכותה הדתית כדי לתמוך בתביעתם לקבל הכרה בינלאומית. המנהיגים האמריקנים, המתבטאים לעיתים קרובות בזכות הקשר עם ישראל והברית עימה, שאין להם תחליף, ייאלצו ללמוד מהר שיש שחקנים אחרים באזור, שגם להם אין תחליף. אולי יותר מאשר ישראל.
הוא אומר, מפורשות, כי לווטו אמריקני בספטמבר יהיו השלכות הרות אסון על יחסי ארה"ב עם סעודיה. תהיה זו נקודת שפל ביחסים בין שתי המדינות ובין העולם הערבי לארה"ב. הפער בין העולם המוסלמי למערב יתרחב, והסיכויים לידידות ולשיתוף פעולה בין הצדדים עלולים להיעלם.
ביקורת על אלו שהריעו לנתניהו בשעה שזכויות אדם של פלשתינים נפגעות
אפשר לקרוא את המאמר ולקטול אותו מהיבטים רבים. כך, למשל, מדבר אל-פייסל בביקורת על חברי הקונגרס שהריעו לנתניהו בשעה שזכויות האדם של הפלשתינים נפגעות וארה"ב מעלימה מכך עין. אז נכון שיש פגיעה בזכויות האדם של הפלשתינים, אבל עם כל הכבוד - הסעודים אינם רשאים לומר מילה בנושא הזה, וזו קצת חוצפה מצידו של הכותב המעלה נקודה זו.
אבל מעבר לוויכוח הלגיטימי עם המאמר ועם כותבו, נחשפת לעינינו תופעה חדשה: ארה"ב זקוקה לסעודיה הן כשוק הרוכש ממנה נשק, הן כיצואנית נפט והן כגורם מרכזי בעולם המוסלמי העומד מול איראן. סעודיה ראתה בהתייחסות ארה"ב למשטר של חוסני מובארק אות לגורל משטרה שלה, ושינתה את התייחסותה אל ארה"ב. הדבר בא לידי ביטוי במשלוח הכוח הסעודי לבחריין, בקריצות סעודיות לעבר סין, בניסיון להרחיב את המועצה לשיתוף פעולה במפרץ על ידי הוספת ירדן ומרוקו ובהתבטאויות ביקורתיות כלפי ארה"ב.
זה לא הדדי. ארה"ב נזהרת. אובאמה לא הזכיר את סעודיה בנאומיו האחרונים. הוא חש, ככל הנראה, שאין הוא יכול להרשות לעצמו לקרוע את החבל. גם סעודיה אינה יכולה לוותר בקלות על ארה"ב, אבל אכזבתה ותסכולה עלולים להוביל אותה להחלטות שאינן בהכרח האינטרס המדיני האמיתי שלה. ככל שמתקרב ספטמבר, כך מתברר לאובאמה שהטלת וטו במועצת הביטחון על הכרה בפלשתין לא תעבור ללא תשלום.