ארדואן, אבל מרוסן

ההצבעה בעד מפלגות אופוזיציה הייתה עבור רבים לא ניסיון להפיל את ארדואן, כי אם לרסן את כוחו. ד"ר גליה לינדנשטראוס סבורה כי ללא שינויים בחוקה, תהיה זו הקדנציה האחרונה של המנהיג

ד"ר גליה לינדנשטראוס

בחירות שבהן ידועה פחות או יותר התוצאה מראש לעיתים קרובות, מביאות עימן אחוזי הצבעה נמוכים ואדישות בוחרים. לא כך היה הדבר בטורקיה, על אף שהיה ברור לחלוטין שארדואן ומפלגתו יצליחו להרכיב עצמאית גם את הממשלה הבאה. אמנם אחוזי ההצבעה בטורקיה הם תמיד מרשימים בגלל שההצבעה נחשבת כחובה, אך היה זה הנתון של כ-87% אחוזי הצבעה, כמו גם העובדה שיותר מבעבר המצביעים התמקדו בהצבעה למפלגות הגדולות, שהביאה לתוצאות שלגביהן כולם לכאורה יכולים להיות מרוצים.

אחוז המצביעים למפלגה השלטת, מפלגת הצדק והפיתוח גדל (מכמעט 47% בבחירות 2007 לכמעט 50% בבחירות 2011), אחוז המצביעים למפלגת האופוזיציה הראשית, מפלגת העם הרפובליקאית אף הוא גדל (מכמעט 21% ל-26%), ואחוז המצביעים למפלגת האופוזיציה השנייה, המפלגה הלאומית אמנם הצטמצם במעט (מכ-14% ל-13%), אך היא הצליחה לעבור את אחוז החסימה הגבוה בטורקיה (10%).

אם מסתכלים על התוצאות יותר לעומק, מתבררת עם זאת האכזבה המסוימת של מפלגת הצדק והפיתוח מהישגיה בבחירות, כיוון שעל אף העלייה באחוזי הצבעה עבורה, חל צמצום במספר המושבים בפרלמנט שלהן זכתה מפלגה זו (מ-331 מושבים מתוך 550 בבחירות 2007 ל-326 מושבים בבחירות הנוכחיות), בגלל אופי שיטת הבחירות בטורקיה. פירוש הדבר שמפלגת הצדק והפיתוח תצטרך לשתף פעולה לפחות עם אחת ממפלגות האופוזיציה או עם הנציגים העצמאיים בפרלמנט (האופן שבו הכורדים רצים לבחירות בטורקיה, בגלל החשש שלא יוכלו לעבור את אחוז החסימה הגבוה) אם ברצונה להביא לחוקה חדשה, כפי שהבטיחה במסע הבחירות.

לעבור את המשוכה של הפרלמנט

קיימת אמנם הסכמה נרחבת גם בקרב האופוזיציה שטורקיה אכן זקוקה לחוקה חדשה, ואף נראה שנכון יותר לעם הטורקי שחוקה כזאת תעבור על בסיס הסכמה פרלמנטרית רחבה ודרך משאל עם. אך האופוזיציה מתנגדת לאחת הרפורמות המרכזיות שמציע ארדואן בחוקה החדש - שינוי המשטר בטורקיה למשטר נשיאותי. ארדואן מאוד מעוניין לקדם שינוי כזה כיוון שעניינים תקנוניים מכתיבים שזוהי כנראה הקדנציה האחרונה בה יוכל לכהן כראש ממשלה. לו תצליח מפלגת הצדק והפיתוח לעבור את המשוכה של הפרלמנט, הרי שההצלחה להעביר חוקה חדשה במשאל עם כנראה מובטחת – כך למשל משאל העם הקודם על רפורמות בחוקה בספטמבר 2010 עבר ברוב של 58%, כלומר יותר מאחוז המצביעים הנוכחי למפלגת הצדק והפיתוח.

ההצלחה של ארדואן ומפלגתו לזכות במספר רב יותר של קולות מאשר בבחירות הקודמות וסקרי דעת קהל המעידים על כך שהציבור הטורקי אופטימי ביחס לעתידה של טורקיה, מצביעים על כך שלמעשה הייתה כאן הצבעת אמון בארדואן. הם סומכים עליו שיוכל להמשיך לקדם את כלכלתה של טורקיה, לפתח את התשתיות בה, ואף למגינת חלק אבל לשמחת רבים - לאפשר יותר מקום לדת בחיי היומיום ובפוליטיקה הטורקית.

גם הרבה מאלו שהצביעו עבור מפלגות האופוזיציה בסתר ליבם מרוצים מכך שהוא ימשיך להיות ראש הממשלה ושהיציבות השלטונית בטורקיה תישמר. ההצבעה בעד מפלגות אופוזיציה הייתה עבור רבים לא ניסיון להפיל את ארדואן כי אם לרסן את כוחו. אם לא תצליח מפלגת הצדק והפיתוח לדחוף את השינויים בחוקה ולהפוך את טורקיה לדמוקרטיה נשיאותית, תהיה זו כאמור כנראה הקדנציה האחרונה של ארדואן כמנהיג המדינה. אישיותו של ארדואן והתבטאויותיו מעוררות המחלוקת מבטיחות שיהיה מעניין.

*הכותבת הינה חוקרת במכון למחקרי ביטחון לאומי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully