פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדוע מניחים לאסד לטבוח?

      גם אם בסופו של דבר מנהיגי סין, רוסיה והודו יחליטו להצטרף לגינוי של המשטר הסורי ולתמוך בהצעת הגינוי שהעלו בריטניה וצרפת בפני מועצת הביטחון של האו"ם - התמונה הבינלאומית עגומה. אסד עושה ככל העולה על רוחו, ובכל מקרה גם הפעולה הסמלית והריקה של גינוי לא תמנע מאסד, שכבר טבח ביותר מ-1,200 נפש מבני עמו, להמשיך.

      נשף המסיכות המתרחש מול עינינו בנוגע לסוריה אינו חידוש היסטורי. ברור לכל כי אינטרסים כלכליים וצבאיים הם אלו המכתיבים את סדר יומה של הקהילה הבינלאומית, ובעיקר של המעצמות, ולא מדינות שהן מופת לשמירה על זכויות אדם כמו סין ורוסיה יקלקלו את ההצגה המבישה הזו שמותירה את הצופה המוסרי נבוך. מדוע דמו של אסד סמוק יותר מזה של עמיתו המפוקפק לרודנות, מועמר קדאפי?

      אך נדמה כי המבוכה הגדולה ביותר יכולה להירשם דווקא כאן, בישראל. והכוונה היא לאותם אנשי רוח וארגוני זכויות אדם נמרצים שממהרים לגנות את צה"ל. דווקא כעת, כאשר מאורע בעל סממנים של רצח עם ממש מתרחש לא יותר מ-300 ק"מ מתל אביב, קולם החד והנוקב בדרך כלל אינו נשמע.

      "רצח עם" הוא מושג שטבע המשפטן היהודי רפאל למקין כבר בשנת 1944, בבואו לאפיין את רצח היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. ארבע שנים מאוחר יותר, בשנת 1948, נחתמה אמנת האו"ם למניעת רצח עם, המגדירה אילו פעולות נכללות בו. איזה למשל? ניסיון של השמדת קבוצה אתנית, דתית, גזעית ולאומית.

      סממנים של רצח עם

      אכן, אפשר לראות כיצד מעשיהם של אנשי המיעוט העלאווי ושותפיהם בצבא, הנשלט בידי משפחת אסד, כוללים אמצעי דיכוי אכזריים ביותר כמו הרג מכוון של ילדים, נשים וזקנים. והכל כדי לשמור על השלטון מפני המתנגדים, רובם בני העדה הסונית. במעשים אלו יש סממנים של רצח עם.

      לאור כל זאת היינו מצפים לשמוע אותם הסופרים, העיתונאים, האקדמאים ויתר חבריהם, שנוהגים להאשים את הישראלים בהתעלמות שיטתית מהחוק הבינלאומי, יוצאים בתקיפות נגד משטר אסד. הם, שתמיד מביעים פליאה כיצד דווקא העם היהודי שמיליונים מבניו נרצחו בשואה פועל בתקיפות, פתאום שותקים לנוכח מעשי הרצח המזוויעים בסוריה. דווקא כאשר השכן הנבזי מהצפון מאתגר בפעולותיו את כל אותם אלו שבדרך כלל נושאים את רוממות הלקח האוניברסלי של השואה בגרונם, קולם נאלם בחלל, וכיכר השוק, כמאמר השיר, ריקה.

      בשאר אסד הוא מנהיג הרואה עצמו חלק מאותו נשף מסיכות בינלאומי. הוא מבין את חוקיו, ולכן הוא מרשה לעצמו לעשות את מעשיו מתוך ידיעה מובהקת כי דבר לא ייעשה נגדו במסגרות הבינלאומיות. אבל לשתיקה של הישראלים, ובמיוחד של אנשי הרוח שבהם, הוא בוודאי לא ציפה.