נאומו של אובמה, שבו התייחס לכך שגבול העתיד בין ישראל למדינה הפלסטינית יתבסס על קוי 67' עם תיקונים מוסכמים, העניק הזדמנות לנתניהו להסביר לעולם כי הקווים הללו אינם בני הגנה. גם כאשר אובמה חזר והבהיר כי תיקונים פירושם שינוי, לא ויתר נתניהו על החזרת הנושא לסדר היום.
זהו ויכוח סרק משום שבשום מו"מ מאז 1993 לא העלו הפלסטינים דרישה לכך שישראל תשוב בדיוק לאותם קווים, ושום נשיא אמריקאי לא התעלם מהצורך בתיקונים הדדיים. ברור כי אם יהיה פתרון מוסכם, נקודת ההתייחסות שלו תהיה הגבול הקודם, וכל שאלה תהיה כמה אחוזים תספח ישראל מהגדה המערבית והיכן יהיו המקומות שיועברו למדינה הפלסטינית.
אין לי כוונה להקים את מפלגת חובבי הקו הירוק. זהו קו מקרי של הפסקת אש, החוצה יישובים בליבם, ושאין בו שום היגיון ביטחוני, אסטרטגי או גיאוגרפי מיוחד. הוא החזיק מעמד 19 שנים, לא הפך את ישראל למבצר בלתי חדיר, והוחלף בקו נדיב יותר, שלא מנע את אסון מלחמת יום הכיפורים.
התקדים שיצר מנחם בגין קבע שקווי 67' יהיו גבולות הקבע של ישראל. סאדאת לא הסכים אפילו לחילופי שטחים, ועמד על כך שיתקיים פירוז לא רק בסיני אלא גם לאורך כל גבול הנגב, מהצד הישראלי.
אין "גבולות בני הגנה"
ישראל אמנם מתברכת בכך שהצלחנו למחוק את ה"א הידיעה בהקשר להחלטת מועצת הביטחון 242, ומכאן שאין עלינו לסגת מכל השטחים שנכבשו, אלא רק מ"שטחים". אבל עם כל המאמצים האדירים שהשקיעו טובי המשפטנים והדיפלומטים שלנו, העולם אימץ את הגישה שלפיה עלינו לסגת לקווים הקודמים, בתיקונים הדדיים.
היה לנו קשה להפנים זאת. שנים ארוכות חש המערך שהוא תנועה פוליטית מתונה ופרגמטית בכך שהרים את נס הפשרה הטריטוריאלית, וסבר שאפשר יהיה להשאיר את היישובים היהודיים בסיני, שנוכל לספח ברמת הגולן את האזור הסמוך לקו 67', ושנוכל לספח את תוכנית אלון בגדה.
לא היה לזה סיכוי מהרגע הראשון. כשברק יצא מלבנון הוא חזר לגבול הקודם. כששרון יצא מעזה הוא חזר לקו 67'.
במו"מ בין מחמוד עבאס לביני, שהסתיים ב-1995, דובר על חולות חלוצה, ואריק שרון מיהר לבנות שם יישובים כדי למנוע את האפשרות הזו. ביוזמת ז'נבה הוצעו שטחים חקלאיים מסביב לרצועת עזה, המעובדים כיום על ידי קיבוצי הסביבה. בשיחות בין אולמרט לעבאס דובר על שטח מדרום לבית שאן. מי שחושב שהפלשתינים יסכימו לקבל שטחים במדבר יהודה, טועה מאוד. על כל בית שנבנה בהתנחלויות נצטרך לשלם בשטח ריבוני בעל איכות דומה. זה לא יהיה פשוט.
לישראל לא יהיו "גבולות בני הגנה" במזרח. אין לה כאלה בצפון או בדרום, ואין כאלה בכלל. לא כשהאיום הוא איום של טילים, נשק בלתי קונבנציונלי וטרור. מי שיעמוד על גבולות שיהיו בעיניו "בני הגנה" לא יעשה שלום. ויותר מכך - ההגנה האמיתית שלנו היא הידיעה שבעת הצורך תגיע אלינו רכבת אווירית מארה"ב, כפי שהגיעה ב-1973, ולא רק בה. מי שמוכן לסכן את הרכבת האווירית הזו בכך שלא יגיע לשלום, וימתין להשגת גבולות בני הגנה בנוסח המאה ה-19, עלול לאבד את ההגנה החשובה ביותר שלנו - המשענת האמריקאית.