מזרח תיכון חלש

יציאת ההמונים בסוריה ובמצרים כנגד המשטר הישן, אשר מתורגמות באנגלית ובעברית למהפכה, יוצרות אשליה של הצלחה שתוביל לדמוקרטיה. כשם שלא הבינו נכון את תהליך השתלטות חיזבאללה על דרום לבנון ועל חלק ממוסדות השלטון הלבנונים וכשם שלא קלטו את משמעות ניצחון החמאס בבחירות לרשות הפלסטינית ואת תהליך השתלטותו על רצועת עזה, כך תתנפץ אשליית השלום ושיתוף הפעולה במזרח התיכון.

דמוקרטיה כשיטת ממשל וניהול משא ומתן בסיטואציית נצחון לכל הצדדים (WIN – WIN), אינם במסורת של העולם הערבי ואינם תואמים את התרבות הערבית. למעלה ממאה שנות עימות לא הספיקו לנו כדי להבין כי המורשת בעולם הערבי נבנת רק על ניצחונות, וכי הדלק המזין את המוטיבציה לעימות הבא, בתקווה לניצחון נוסף, מופק מהתבוסות ומתחושת הקיפוח. העולם הערבי בכלל והעם הפלסטיני בפרט אינם בנויים לפשרות ולוויתורים. הם חיים על זרי אגדת הסבלנות - "או שהפריץ ימות או שהכלב ימות", או בשפת שכננו "בוקרה פיל מישמיש", שמשמעותן דחייה שהיא כולה סירוב.

תגובות הלחץ ההיסטרי הישראלי, המופגנות בימים אלה בשל החשש מהחלטת האו"ם להכיר בזכות הקמתה של מדינה פלסטינית, נכונות, אך לא מהסיבות הנקובות. הסיבה העיקרית הראויה לתחושת הלחץ וההיסטריה היא ההבנה כי למדינה כזו אין סיכוי להתקיים. על בסיס ההחלטה האומללה באו"ם תקום מדינת טרור נוספת לצידה של ישראל. אין לפלסטינים מנהיגות שתסכים לפשרות לא בזכות השיבה, לא בהכרה בירושלים כבירת ישראל, וכמובן שלא בהכרה בזכות קיומה של מדינת ישראל ובסיום הסכסוך.

הפלסטינים, המוקצים והבלתי אהובים בעולם הערבי השכן, מודעים היטב לתהליך הבינלאומי הקורם עור וגידים ולהזדמנות העומדת לפיתחם. בעידוד פלאי הטכנולוגיה של המאה ה-21, הם מובילים בימים אלה תהליך למיסודה של מלחמת התשה מזן חדש – "מלחמה ללא אש" או ליתר דיוק "מלחמה של שהידים", אשר במקום להצטלם בסתר ואחר כך להתפוצץ באוטובוס ברחובות תל אביב, הם הולכים זקופי קומה מסוריה, מלבנון ובקרוב גם מירדן לעבר הגבול עם ישראל ומצולמים בשידור חי במותם, "ריאליטי שהידים".

המציאות החדשה שעל ישראל להערך אליה אינה פשוטה לעיכול ועל אחת כמה וכמה לתגובה. מצלמות, תקשורת בינלאומית והסברה אף פעם לא היו הצד החזק שלנו.
היכולת להסביר את זכותנו להגנת הריבונות ליד הגבול הסורי אינה דומה ליכולת להסביר זאת בפני חברי קונגרס אוהדים. לכן במקום לתת למציאות הבלתי אפשרית הזו להשתלט עלינו, על ממשלת ישראל להרחיק לכת וליזום תהליכים שיאפשרו ביתר קלות להגן על ערכינו ומוסריותנו וליצור שוב את קונצנזוס ה"אין ברירה" שבזכותו הצלחנו לשמר איחוד פנימי וקבלת אשראי בינלאומי. החזק צריך לדעת להתפשר, לא לוותר!