מצרים: ניאלץ להמתין עד אחרי דור המדבר

כל יום שחולף נושא איתו הפסד כספי נוסף למצרים. התיירים אינם באים, הסחר האט את קצבו. המועצה הצבאית שבשלטון מצפה לרגע שבו האחריות למדינה הגדולה והבלתי אפשרית הזאת כבר לא תהיה על כתפיה. ההמון, שהיה מאוחד ברצון להפיל את משפחת מובארק, אינו מאוחד בשאלה מה יהיו פניה של ארצם בעתיד. כצפוי. האחים המוסלמים מאורגנים יותר מאחרים, וסיכוייהם בבחירות לפרלמנט הם הטובים ביותר, אבל אפילו הם כבר חלוקים בדעתם באשר לצעדים שיינקטו בשלב הקרוב. מובן שהחזון מאחד אותם, ובסוף הדרך צריכה, לדעתם, לקום מדינת הלכה, אבל מה עד אז?

כמו נושאת מטוסים ענקית מנסה מדינת הענק הזו לשנות כיוון, והיא עושה זאת עם מי שהיה אמון על הדרך הקודמת: הצבא, המשטרה, השופטים, המורים, אנשי הדת - אי אפשר להחליף אותם. אי אפשר להכשיר, בתוך כמה חודשים, אנשים חדשים. ומי יכשיר אותם בכלל? ההייטקיסטים מכיכר תחריר שכבר שבו מזמן לעבודתם?

מי ישפוט את מובארק? מי שמונה על ידיו לשיפוט? ועל מה ישפוט אותו? על שהורה לאנשי הצבא לבלום את הגל האנטי משטרי? והשופטים האלו, האם אינם בעצמם נציגיו המובהקים של המשטר הישן? אלה שהשלימו איתו, ביצעו את הנחיותיו, הכניסו אנשים חפים מפשע לבית הסוהר בגלל אשמות מן הסוג של התנגדות למשטר ובגידה?

את תמונתו של מובארק אפשר להסיר במהירות בציפייה שעד מהרה יהיה מישהו חדש שייכנס למסגרת, אבל כמה מהר אפשר לנסוע בכיוון ההפוך ולשפוט את ראשי המשטר הקודם על שביקשו להבטיח חוק וסדר בדרכם המסורתית? כמה מהר אפשר לשנות את ספרי הלימוד, למחות את ההערצה לשליט ולהציג אותו כרודף בצע שפעל נגד האינטרסים של מצרים? הרבה יותר קל, כנראה, להפיל משטר ולהחליפו במשטר דומה שיפיץ את תמונותיו המחויכות בכל מצרים, מאשר להחליף משטר אוטוריטרי במשטר דמוקרטי חופשי.

אני זוכר היטב את מסיבות העיתונאים ואת הראיונות בעיתונות המצרית. תמיד, לאחר תשובותיי, המתנתי לשאלת המשך. אם אמרתי, למשל, משהו על כך שישראל לא תוכל לקלוט בשטחה הריבוני את הפליטים הפלשתינים מ-1948, לא נשאלתי אף פעם מה לדעתי יעלה בגורלם, ואם הם זכאים לפיצויים. תמיד היו העיתונאים עוברים לשאלה הבאה שהיתה רשומה בפנקסם.

האם אלה העיתונאים שיוכלו היום לאייש את הממלכה השביעית בדמוקרטיה המצרית שתקום?

קשה מאוד להאמין. הקלות הבלתי נסבלת שבה שופטים השופטים את שרי המשטר הישן ומשיתים עליהם עונשי מאסר ועונשים כספיים עצומים; הקלות הבלתי נסבלת שבה מגדפים עיתוני השלטון מתמול את המשטר שחסו בצילו; והחשש הכבד של המשטר הצבאי מפני כיכר תחריר - כל אלו מצביעים על כך שמצרים תזדקק לדור מדבר, לפני שיחול בה השינוי המיוחל.