לא נעים, לא נורא

רק התפנתה מאירועי הדמים ליד גדר המערכת במג'דל שמס ובקוניטרה שברמת הגולן ומייד פנתה מדינה שלמה לעסוק בתאריכים, בימי הולדת של לוח התאריכים ובמחוגי השעון.

בתנופת מערכת היחסים החדשה שפיתח עם המורים הגיע שר החינוך גדעון סער להסכם ולפיו יקוצר החופש הגדול בכמה ימים. התלמידים יחזרו לבתי הספר לפני 1 בספטמבר. היתה קריאת הללויה.

אז החלו לעלות טענות של הורים שכבר קנו כרטיסים למקומות נופש בארץ ובחו"ל ואפילו טענות של המורים עצמם.

זה די מפתיע, שכן - כפי שהדגיש אתמול ח"כ זבולון אורלב - המורים תמכו. אחר כך גילו שלא יוכלו לשלם להם תמורת כמה ימים. הם חזרו בהם וההסדר נדחה.

שר החינוך נחפז. היה עליו לוודא מראש שקיצור החופש מקובל על כל הגורמים הקובעים ולא ייתקל במהמורות.

שלשום נשמע בגלי צה"ל בוטח בעצמו. אתמול נאלץ לסגת בו. לא נעים. לא נורא. ישראל המתינה 63 שנים לתיקון העיוות של 1 בספטמבר כיום תחילת שנת הלימודים. היא תיאלץ לחכות שנה נוספת.

מצד אחר, אולי גם תגיע בשנה הבאה להסכם טוב יותר, והחופש הגדול לא יקוצר בשבוע בלבד אלא בשניים או שלושה כפי שממליצים הפדגוגים, והפיצוי יינתן לפרקים, בהצמדה לימי הנופש בפסח ובחנוכה ובחגים אחרים. מעז יצא מתוק.

במקביל לכך יצא גם שעון החורף מצמידות בלתי מובנת ללוח השנה העברי. שר הפנים אלי ישי קיבל דעתה של ועדה מקצועית המצביעה על תחילת אוקטובר כמועד הראוי לכניסתו לתוקף של שעון החורף במדינת ישראל. יריביו מעוניינים להזיז את המחוג עד אמצע אוקטובר. אולי עד סוף חודש אוקטובר.

יש אזרחים שהדבר נראה להם חשוב במיוחד. עוד כמה ימים או פחות כמה ימים אינם יוצרים הבדל ממשי.

שיהיה כך. שיהיה אחרת. לא משנה. מצטער, בעיניי אין לכך חשיבות רבה, לא לכאן ולא לכאן.