אסור לנו למצמץ

מפגינים סורים-פלשתינים שילמו אתמול בחייהם בגלל זדונו של בשאר אסד. הוא רצה לתעל את הטבח בבני עמו. כדי שלא כל נחלי הדם יזרמו בחורן ובדמשק ובאל-חמה. 10 או 14 ואולי מעט יותר נרצחו על ידיו ביובלים ובוואדיות בכדורי עופרת שנורו מרובים ישראליים. מותם הוא מחיר האתנחתא שהשיג אסד למשך כמה שעות. תשומת הלב הופנתה למג'דל שמס ולקוניטרה.

לישראל לא היתה ברירה. שכן מזימת אסד היתה קלה לביצוע. כמה אוטובוסים והתלהטות רוחות, ופלשתינים-סורים נשלחו אל מותם. כמעט אפשר לומר כצאן לטבח.

צה"ל פעל במידתיות הדרושה. מי שלא התקרב אל הגדר ולא ניסה לחצותה לא סיכן את חייו. אבל מי שניסה לחזור ולהכתיב לישראל את חרפת החדירה לתחומה בסיבוב הראשון בחודש מאי, ידע מראש כי דמו בראשו. חבל שנוצר מצב כזה, אבל טוב שהפקודות היו ממוזגות וממותנות ונחושות וחד-משמעיות גם יחד.

בשלב הנוכחי אין לדעת מה יילד יום. תוצאות ההתנגשות אתמול יילמדו בדמשק ובטהרן, שם יכריעו שני משטרי הדיקטטורה אם יפיקו תועלת מהמשך שפך הדם, או דווקא להפך - יגבירו את איבת העולם הנאור כלפי ממשלת הטבח-עם של אסד.

התסריט האיראני-סורי-ערבי מבוסס על הנחה אמפירית: אם יתמידו להטריד את צה"ל באירועים מהסוג שנראה אתמול בגבול רמת הגולן, עלול הצבא לחזור על משגי העבר, ובמקום להתכונן למלחמה של ממש הוא יפתח מיומנות לטפל בבעיות שיטוריות מקומיות. כפי שהיה באינתיפאדה, שמצאה את צה"ל בלתי מאומן דיו למלחמת לבנון השנייה.

יש עוד פרק בתסריטם: בשלב הנוכחי תומכים בהם רק הח"כים הערבים. איש אינו יכול לצפות מג'מאל זחאלקה לקרוא לאחיו הפלשתינים מצידו הסורי של הגבול לשמור על חייהם ולהניח לדיפלומטיה לתפקד. אבל אם יימשכו האירועים האלה, יגיעו לקוניטרה ולמג'דל שמס תגבורות של אנרכיסטים יהודים להכביד על הלוחמים העושים את מלאכתם במתינות אך בתקיפות. אחריהם הפעילים שעוברים ממקום למקום, ולבסוף יצטרף השמאל הקיצוני למפגינים נגד ישראל בכיכר רבין. ברגע מסוים יימצא גם איזה ח"כ הרעב לכותרת שמנה, שיאמר דבר הבל מזיק.

אפשר לגבור על כך בהמשך המהלך מאתמול. במתינות. בנחישות. כן, ועם הביטוי ששב וצף מאז מלחמת לבנון 2006: לא למצמץ.