מי יהיה נשיא פרו הבא? איש מ-30 מיליון אזרחי המדינה כנראה לא יהיה מוכן להתחייב ולענות על השאלה הזו, בעוד הקלפיות נפתחו אתמול (ראשון) להצבעה בסיבוב השני בבחירות לנשיאות. הסקרים בשבועות האחרונים הצביע על מרוץ צמוד ביותר, כשאיש משני המועמדים - איש השמאל והגנרל לשעבר אויינטה הומלה, או מועמדת הימין קאיקו פוג'ימורי - אינו מצליח להוביל בפער העולה על טווח הטעות הסטטיסטית, והמרוץ פתוח לחלוטין. תשובות ראשונות נקבל עם פרסום מדגמי הקלפיות, היום בסביבות 5:00 לפנות בוקר, שעון ישראל.
שני המועמדים מתיימרים לשאת בשורה חדשה למען עתיד האומה, החווה בשנים האחרונות תנופה כלכלית אדירה אך גם מתקשה להתמודד עם פערים חברתיים עמוקים. מנגד, שניהם גם מצליחים, כל אחד מסיבותיו, לעורר דאגה רבה בקרב אלו החרדים לעתידו של המשטר הדמוקרטי במדינה, עד כדי כך שרבים בפרו מתייחסים להצבעה היום כבחירה בין גרוע - לגרוע יותר.
"לאן צריך לכוון את פרו, מה לעשות עם הצמיחה - זו אחת השאלות המרכזיות שעומדות על סדר היום של הבחירות", מסביר בשיחה עם וואלה! חדשות פרופ' מריו שניידר, ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית וראש מכון ליברנט לחקר אמריקה הלטינית וקהילותיה היהודיות. "יש בפרו צמיחה כלכלית מאוד מואצת של כ-10% בשנה. זו מדינה מאוד עשירה במשאבים ובחומרי גלם, שיש להם הרבה ביקוש היום, בסין למשל. הנסיבות הבינלאומיות, בצירוף השוק החופשי שהנהיגו מנהיגיה ב-20 השנה האחרונות הביאו הרבה השקעות למדינה, וכתוצאה מכך שיעור האבטלה ירד ורמת ההכנסה עלתה - אבל הפערים בין השכבות בחברה רק גדלים. את פירות הצמיחה קוטפים בעיקר בבירה לימה ובאזור החוף הצפוני - לא בהרים ולא באמזונס".
הומלה - צ'אווס או לולה?
שני המועמדים ממקדים את הבטחות הבחירות שלהם בפנייה לאותו ציבור שאינו נהנה מפירות הצמיחה, אך הדרך שלהם שונה. פוג'ימורי הימנית, נאמנה לדרכו של אביה, אלברטו פוג'ימורי, ששלט במדינה במשך שנות ה-90 ובעצם עורר את תהליך הצמיחה הנוכחי, צפויה להמשיך ולקדם מדיניות קפיטלסטית של שוק חופשי. הומלה השמאלני, לעומתה, צפוי להעמיק את מעורבות המדינה בכלכלה, ולנסות להיטיב עם השכבות הנמוכות באמצעות רגולציה.
"כל אחד מהם מדבר בשם הדמוקרטיה, אבל מדובר בנוסח אחר של דמוקרטיה", אמר פרופ' שניידר. אולם יש במערכת הבחירות הזו הרבה יותר מהתמודדות בין שתי שיטות פוליטיות-כלכליות, ימנית ושמאלנית. חלק גדול מהמיקוד נופל דווקא על המטען האישי שמביאים עמם שני המועמדים, ובשני המקרים - מדובר במטען לא פשוט.
במקרה של הומלה - שהתמודד גם במערכת הבחירות הקודמת, ב-2006, והפסיד בפער לא גדול לנשיא המכהן אלן גרסיה - מתייחסים רבים בחשדנות לעברו הצבאי. "קפיטן קרלוס" היה כינויו בשנות ה-90, אז היה ממובילי המלחמה שניהל השלטון נגד מחתרות הגרילה כגון "הנתניב הזוהר", ואז גם הואשם במקרים שונים של עינויים והפרת זכויות אדם.
אך לגיבנת העיקרית שהומלה סוחב על הגב קוראים הוגו צ'אווס - נושא הדגל של "הגל האדום" הסוציאליסטי השוטף את אמריקה הלטינית, שהיום עשויה להצטרף אליו עוד מדינה. אמנם לקראת מערכת הבחירות הוא ניסה לטשטש את קשרי העבר שלו עם נשיא ונצואלה הצבעוני, הנחשב לנושא הדגל של הגל הסוציאליסטי השוטף את אמריקה הלטינית, אך קווי הדמיון ביניהם ניכרים: הרקע הצבאי, הריכוזיות הכלכלית וגם הלאומנות הלטינו-אמריקאית וההתנגדות להשפעת ארה"ב.
"אצל הומלה זה מלווה גם במשחק על הקלף של האתני, ההתרפקות על העבר העשיר של אימפריית האינקה והקריאה לחזרה למסורת ולשפת הקצ'ואה", אומר פרופ' שניידר. "אבל מבחינה פוליטית וכלכלית, הוא מנסה להתנער מצ'אווס, והמודל שהוא רואה לעצמו הוא לולה, הנשיא הקודם של ברזיל".
השם הרע של אבא
סיפורה של פוג'ימורי עוד יותר מיוחד. ראשית, קשה להתעלם ממינה - לראשונה מתמודדת אשה על נשיאות פרו, ואם תנצח, היא תהיה המנהיגה האשה המכהנת החמישית באמריקה הלטינית - יחד עם נשיאות ברזיל, ארגנטינה, צ'ילה וקוסטה ריקה. עוד יותר קשה להתעלם מגילה הצעיר: בגיל 36 בלבד, היא עשויה להפוך לאחת המנהיגות הצעירות בעולם. "גם זה וגם זה הם סממנים של המודרניזציה המואצת במדינה. כמו כל דרום אמריקה, פרו הייתה עד לא מזמן חברה מסורתית שנשלטה בידי גברים, אבל יחד עם הטלוויזיה והאינטרנט - דברים השתנו מהר".
אבל לפני כל אלו, מתמודדת פוג'ימורי בראש ובראשונה עם צלו הענק של אביה. אלברטו פוג'ימורי, בן למהגרים מיפן (בפרו יש קהילה של כ-90 אלף יפנים), עלה לשלטון ב-1990 והצעיד את פרו אל העשור המשגשג בתולדותיה מבחינה כלכלית - אך במחיר של פגיעה קשה בדמוקרטיה: פוג'ימורי הגביל את סמכויות הפרלמנט, העמיק את השחיתות המוסדית והשתמש במגוון אמצעים בלתי דמוקרטיים בעליל. לאחר כמה נסיונות הפיכה (שאחת מהן הובלה על ידי קצין צבא צעיר בשם אויינטה הומלה) הוא הודח ב-2000, נמלט מהמדינה, ובהמשך נעצר בצ'ילה, הוסגר לפרו, הועמד לדין ונשפט ב-2009 ל-25 שנות מאסר, בין היתר בגין הרג 25 מפגינים לא חמושים בהוראתו הישירה.
קאיקו פוג'ימורי, שבגיל 19 כבר הוכתרה על ידי אביה ל"גברת הראשונה" של פרו (לאחר שהתגרש מאמה) לא גלתה יחד עם אביה, ומסתייגת היום מדרכיו. למרות זאת מבקריה ממשיכים לטעון כי כל מטרת התמודדותה לנשיאות היא להביא לשחרור אביה הכלוא. היא עצמה מכחישה זאת בתוקף, אם כי לדברי פרופ' דניידר, "היא יכולה להכחיש... אבל זה מה שכולם חושבים. יש לה את השם הרע של אבא שלה, בגלל המעשים הדיקטטוריים שלו".
אז מה יהיה? "רוב הסקרים בשבועות האחרונים נתנו יתרון קטן לפוג'ימורי, אבל בשבוע האחרון המגמה התהפכה, והומלה מוביל בסקרים אחרונים בפער של אחוז או חצי אחוז", מסכם פרופ' שניידר. "אבל כאמור, זה עמוק בטווח הטעות והכל יכול לקרות. לכן, יש משמעות רבה לקול שמשמיעים אישים אלו ואחרים, ולמי הם נותנים את תמיכתם".
כך למשל, פדרו פבלו קוצ'ינסקי, שר האוצר לשעבר שהגיע שלישי בסיבוב הראשון בבחירות באפריל עם כמעט 20% מהקולות, העניק את תמיכתו לפוג'ימורי. לעומת זאת, קבוצה של אינטלקטואלים בראשותו של הסופר זוכה הנובל מריו ורגאס יוסה (שבעצמו התמודד על הנשיאות מול פוג'ימורי האב בשנות ה-90, והפסיד), פרסמו קריאה לעשות הכל כדי למנוע ממשפחת פוג'ימורי לחזור לשלטון, ולמרות ההסתייגות מהומלה, להצביע עבורו. דבריו של ורגס יוסה, יותר מכל, משקפים את הדילמה של הפרואנים החרדים לדמוקרטיה. "אין לי ספק שבחירת קאיקו פוג'ימורי לנשיאה היא הטעות הכי קשה שהפרואנים יכולים לעשות", אמר באחרונה. "בצער רב, אני מוכן להצביע לאויינטה הומלה".
(עדכון ראשון: 21:26, 05.06.11)