כל מילה כאן נכתבת מתוך הערכה וכבוד למי שכיהן שמונה שנים בראש המוסד, מאיר דגן. גם בדאגה מסוימת.
האיש שהגיח מן האפלה והיה במשך שמונה שנים צל בלבד, החל לנהל רומן לוהט ובלתי מובן עם כלי התקשורת. זו תופעה דמוקרטית ברוכה כשלעצמה, אבל בעייתית כאשר מדובר בתפקיד שהחזיק. לפי אותו עיקרון המדגיש כי זכות הציבור לדעת אינה היתר לרופא לגלות מה מצב חולהו, גם אם הקהל מעוניין מאוד בנושא. הרופא אינו מוסמך לגלות.
ההתחלה ניכרה כבר באותו אחר צהריים הזוי משהו, כשדגן כינס באמצעות ניר חפץ מלשכת ראש הממשלה קבוצה של עיתונאים במשרדי המוסד שזה עתה חדל מלעמוד בראשו, והסתייג ממדיניותו של בנימין נתניהו בסוגיית איראן הגורלית.
עמדתו היתה לגיטימית. הנושא בעל חשיבות מרכזית. אך היה ברור לגמרי שהוא מחבל במדיניותה של ישראל. מפני שגם אם נתניהו ושריו שותפים לדעתו של דגן כי יש להימנע מתקיפה צה"לית באיראן - לישראל יש אינטרס מובהק לאיים כאילו היא מתכוונת לכך. כאשר ראש המוסד אומר כי הכל הבל הבלים - זו אמירה חזקה ומזיקה מאין כמותה. בנושא זה יש לדבריו משקל רב מאשר לרוב השרים וכל ח"כ ועיתונאי ואזרח מן השורה.
דגן הוא אזרח חופשי
גם אני, שנכחתי במפגש, רציתי לקוות כי הדברים נפלטו מפיו בהיותו בלתי מנוסה בקשרים עם התקשורת. לא דובים ולא יותר, דגן המשיך ולא הירפה, וחזר לנושא עוד ועוד, וגם הרצף הסדרתי של התבטאויותיו הפומביות בפרשת האחים עופר הוא כזה.
אם אין לו דבר עימם - מדוע כה חשוב לו לחזור ולומר שלא עברו עבירה? נניח שזה נכון. אז מה? כאשר דברי הסנגוריה נשמעים יום אחר יום מפיו, אין מנוס אלא שכל קורא ומאזין בתל אביב ובטהרן יאמר לעצמו שיש דברים בגו, כנראה בני משפחת עופר סייעו לו בתפקידו כראש המוסד. אם לא כן - מדוע כה חשוב לו להתבטא בנדון? והתוצאות ברורות, לרעת ישראל ביחסיה עם ידידיה, ואפילו לרעת האימפריה הימית של עופר.
ראש המוסד הוא אזרח חופשי. אין מניעה שיתקוף בחריפות את הממסד השלטוני בישראל. הרי עבד עם אריאל שרון ואהוד אולמרט ונתניהו, אם כי מתעוררת השאלה מה עשה במחיצת הממשלות תקופה כה ארוכה אם הוא סבור כי אינן ראויות.
הרכילות כבר מגיחה מחוריה. אומרים בלשונו של דון קורליאונה כי הכל אישי והוא בא חשבון עם הממונים עליו, ואולי גם ליבם מר עליו, ובכל זאת כל ההסברים האלה פחות מעניינים. לא ייתכן שדגן אינו מבין כי ראש המוסד זקוק לתקופת צינון בכל מה שקשור לנאומים בנושאים שהיו תחומים מרכזיים בעבודתו הממושכת, בין אם חתם על התחייבות לשמור סוד ובין אם על פי החוק הוא רשאי לשבור שתיקה. גובר חששי כי משהו רע עובר על האיש הטוב הזה.