פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      היכן התהילה?

      כשצופים בתוכנית "היכל התהילה", ריאליטי המוסיקה החדש של ערוץ 24, קשה שלא להרגיש תחושת עצב מהול ברחמים על אנשים שפעם היו כוכבים והיום נאלצים להיאבק על מסרונים . יובל אברמוביץ' הוכנס לבית שבו מתרחשת התוכנית, וניסה להבין למה הם עושים את זה

      רגע לפני שיצאתי מבית "היכל התהילה", תוכנית הריאליטי החדשה של ערוץ המוסיקה שנולדה על חורבות בית "האח הגדול", ניגש אלי אבי טולדנו, הנינט של שנות ה?70, ושאל: "תגיד, צופים בתוכנית שלנו?". "צופים", עניתי תוך קריצה, מנסה להרגיע את הצמא שלו למידע על המתרחש בעולם האמיתי ובו בזמן לעמוד באיסור של ההפקה לחשוף מידע על המתרחש בעולם האמיתי. "אבל צופים?צופים?", המשיך טולדנו. "צופים?צופים", עניתי, "הכל בסדר".

      היכל התהילה (יח"צ , אוהד רומנו)
      12 זמרים שמנסים להתקמבק לתודעה שלנו. משתתפי היכל התהילה (צילום: אוהד רומנו, יח"צ)

      איך שלא מסתכלים על זה וכמה שהם לא יכחישו זאת, 12 הזמרים שמשתתפים בריאליטי המוסיקה החדש של ערוץ 24 (ראו ביקורת בעמ' 43) מנסים להתקמבק לתודעה שלנו. הם שם בשביל שנצפה בהם, נסמס להם, ובעיקר מתוך תקווה שכשהם ייצאו מהאולפן - נקנה את דיסק האוסף שלהם ונרוץ להופעות שלהם, שיזרימו מזומנים לחשבון הבנק שלהם.
      אחרי צפייה ממושכת בחזרות שלהם, במופע המרכזי, בעקיצות ביניהם ובדמעות שכבר הספיקו להזיל בשבועיים האחרונים טולדנו, אדם, רוחמה רז, אילנה אביטל, אבי ביטר, מייקל הרפז (יוצא להקת היי פייב), איגי וקסמן, אביבה אבידן, בני אלבז, דפנה ארמוני, אריק סיני ואלונה דניאל - השאלה הגדולה שעולה היא "למה?". למה 12 אנשים שמרביתם תרמו כבר את תרומתם המוסיקלית, צריכים לעשות את זה לעצמם ולהילחם על כל מסרון כאילו היו אחרוני גיבורי הריאליטי?

      "למה בעצם לא לעשות את זה?", תוהה אדם. "כשפנו אלי, זה נשמע לי חוויה מאוד נעימה, דווקא בגלל העניין של החזרות, השירים והמופעים היומיומיים. כבר הציעו לי ללכת ל'האח הגדול VIP' וסירבתי כי שם לא מצאתי תוכן נכון עבורי. בשורה התחתונה, אנחנו מתעסקים במקצוע שקוראים לו בידור ואנחנו צריכים לתחזק את הקיום שלנו, ופה הגו רעיון טוב שהיה נראה לי נכון כדי למכור את מה שיש לי להציע. בשנה וחצי האחרונות הוצאתי דיסק חדש, היה עלי סרט תיעודי והתארחתי בפסטיבל תיאטרונטו עם הצגת יחיד שמשלבת שירים מהדיסק החדש - אז יש לי מה לקדם. אין מה לעשות, ריאליטי זה חלק מהמציאות של החיים שלנו כיום".

      יש מי שחושבים שהשתתפות בריאליטי למי שהיה זמר השנה, יצרן להיטים והיסטריית פופ, זה דבר מבזה.
      "יקירי, אין לי עם זה בעיה. אני אמן ואני קיים בשביל שהצופים יגידו דברים. אני פה בשביל לבדר אותם, אני רק מקווה שיצפו בי".

      אביטל: "כשפנו אלי מ'היכל התהילה' אני בכלל כבר אמרתי או.קיי ל'הישרדות סלבס'. אפילו התחלתי לרוץ ג'וגינג כדי להיכנס לתוך בגד הים שלי. אבל ככל שחשבתי על זה יותר, אמרתי לעצמי, 'אז יהיה לך נחמד ב"הישרדות" ואם תודחי תהיי במלון על אי למשך כמה ימים, אבל את זמרת ו"היכל התהילה" זה המקום בשבילך'. הבנתי שזאת החשיפה שאני בעצם רוצה. אחרי הכל, איפה עוד תהיה לי אפשרות להיות עם כל כך הרבה זמרים, לשיר ולהראות לקהל כמה שאני בעצם טובה?

      "תבין שהיום לזמרים כמעט אין במה לחשוף את המוסיקה שלהם. פעם היו תוכניות אירוח בימי שישי, 'דן שילון', 'יאיר לפיד' וכל מיני תוכניות אחרות. היום באיזו תוכנית מארחים זמרים? גם אם יש לך שיר טוב אין לך אפשרות שיווק, וזה עצוב".

      הרפז: "כשפנו אלי מההפקה הסבירו לי שזו תוכנית של אגדות המוסיקה של שנות ה?60, ה?70, ה?80 וה?90, ושחושבים ללהק אותי. בעיניי זה היה כבוד גדול. אני יודע שהמקום של היי פייב כבר נמצא בספר ההיסטוריה של המוסיקה הישראלית, אבל רציתי להראות את עצמי כזמר יחיד שעומד בפני עצמו. לי זה הרגיש כמו להיכנס לקייטנת מוסיקה ואני עדיין לא מאמין שאריק סיני מוצא לי אקורדים ואבי טולדנו עושה לי קולות".

      טולדנו: "אני זמר מגיל 11 וזה אומר שמאותו רגע החלטתי שאני חי את חיי מתחת לאור הגדול. שם עמדתי מגיל צעיר ושם גם אסיים את חיי. מבחינתי לא היה פה מה להסס. זה היה נשמע לי אתגר ולא נתתי לפחדים של 'מה יגידו' לשתק אותי".

      ולא היו לך שום לבטים?
      "ברור שהיו. אני מנהל בימים אלה רומן סוער עם התינוקת שלי, בת השנה ועשרה חודשים, היא מסתכלת עלי כמו שאף אישה לא הסתכלה עלי קודם לכן, אבל הילדים צריכים לאכול ואני צריך להתפרנס ואני רוצה לשיר מעל כל במה שייתנו לי".
      ארמוני: "אני נכנסתי מאותן סיבות פחות או יותר. קודם כל, אני המון המון המון שנים מדשדשת במקום שבתחושה שלי לא מתקדם בצורה משמעותית. חלק מהסיבות נבעו מהעובדה שאני אם חד?הורית ונתתי את כל החיים שלי לתאומים שלי. בגלל ההישרדות הכלכלית הייתי עסוקה במשך שנים בדברים אחרים. אבל היום הילדים שלי כבר בני 18 והרגשתי שהגיע הזמן לעשות משהו למען עצמי. חוץ מזה, התקשרו אלי עם ההצעה בדיוק ביום ההולדת ה?55 שלי, שזה חמסה?חמסה, ובתור אדם מיסטי זה היה נראה לי נכון".

      "התקשורת אשמה"

      איגי וקסמן (38) מודה שהיו לה לבטים קשים לפני ההחלטה להשתתף בתוכנית. "נראה לך שאמרתי ישר 'כן'? אמרתי 'לא'. אמרו לי 'בואי לפגישה' ואמרתי שאין מצב שאני עושה דברים כאלה. אני כבר שנים לא הולכת למסיבות השקה, לא כותבים עלי ברכילות ואפילו לא יודעים אם יש לי חבר או לא. אני כבר לא בתוך הסחלה הזה. אני לומדת פסיכולוגיה, יש לי להקה עם אלי אברמוב מלהקת הקליק, אני מקליטה חומרים באנגלית ועושה הכל לאט ובקצב שלי. אבל המנהל שלי, מאיר קוטלר, אמר לי, 'לכי תיפגשי עם הערוץ'. חשבתי שככה יירדו ממני אז הלכתי ואמרתי 'לא'. אלא שאז התקשרו שוב ושוב, עד שבסוף אמרתי 'כן'".

      ומה שיכנע אותך?
      "הייתי צריכה פסק זמן מהחיים שלי ורציתי לנקות את הראש. תמיד יהיו אנשים שיגידו מה כדאי לך ומה לא כדאי לך אבל אני עושה מה שבא לי. אני סטודנטית שנה שנייה לפסיכולוגיה והרגשתי צורך, דווקא בגלל שאין לי עדיין ילדים, לעשות משהו כזה עכשיו. בגיל 23 הוצאתי את הדיסק הראשון שלי ומאז לא נחתי. לא הייתי אפילו בחופשת בטן?גב בתאילנד. זאת החופשה שנתתי לעצמי".

      לא היה עדיף להשקיע את הזמן שאתם בתוך הבית ביצירת מוסיקה חדשה?
      אביטל: "אני כל הזמן מייצרת מוסיקה חדשה. רק לפני חודשיים הוצאתי שיר חדש בשם 'אני לא לבד' שקיבל 15 אלף צפיות ביו?טיוב. חוץ מזה עשיתי הצגות ילדים, הצגה קומית למבוגרים בשם 'איזה מין שיפוצניק' עם יוסי בובליל והכנתי תקליט שלם שייצא ברגע שאצא מפה. זה לא שלא עשיתי דברים. מה לעשות שאנחנו חיים בעולם של שפע מוסיקלי וצריך ללכת בין כל הזמרים והזמרות, ולא תמיד מה שאתה מוציא לאור מתקבל בברכה".

      ואיפה אפשר לראות אותך מופיעה?
      "אני עובדת המון עם ועדי עובדים, שזה הופעות של 500 אנשים, 700 או 2,000. תהיה בטוח שרואים ושומעים אותי".

      הרפז: "אני עשיתי לאחרונה 150 הצגות של 'ספר הג'ונגל', אני מופיע לפני קהילות יהודיות ברחבי העולם, הנחיתי את טקס המכבייה ואירועים של תגלית, אני מופיע בהצגה 'מסילה לדמשק' בהבימה וכתבתי מוסיקה לסידרה 'חצויה'. גם אני עושה הרבה דברים".

      רק שמרבית הדברים שציינת פה הם לא מוסיקה. מתי הוצאת בפעם האחרונה שיר חדש?
      "אם היה לי מנהל מוסיקלי אולי הייתי מוציא".

      ולמה אין לך?
      "כי אני כל כך עסוק. יש לי ילדה קטנה, תודה לאל, ואני צריך לעבוד כדי לקנות לה טיטולים, מגבונים, מטרנה וכל הדברים האלה שתינוקת מתוקה צריכה, כך שלא נשאר לי זמן לעשות דברים. חוץ מזה דברים השתנו. אנשים כבר לא קונים דיסקים, ובכלל, העולם מורכב מגלים כמו בפיזיקה. לפעמים אתה על הגל ולפעמים אתה מחוץ לגל. אני שמח שלפחות לא יצאתי מהמים ואני עדיין שוחה. אני כרגע על גל אחר".

      טולדנו: "אתה לא מדייק לגביי. בארבע השנים האחרונות יצאו לי שני דיסקים חדשים: אחד שנקרא 'ברגוע' ואחד שנקרא 'את, אני והוא', העליתי מופע עם תזמורת של 40 נגנים, יש לי מופע בשם 'מחזירים את הרגש' ויוצא לי בקרוב אוסף עם 44 שירים".

      איך לא שמעתי על האלבומים החדשים שלך?
      "את זה אתה צריך לשאול את האנשים שמעצבים דעה בחברות תקליטים, ברדיו ובתקשורת. התחושה שלי היא שיש נטייה לחבק אנשים מסוימים ולהתעלם מאחרים. אני יודע שאני עושה".

      ארמוני: "אם היתה לי בוכטה של כסף הייתי עושה כל מה שאני רוצה לעשות מבחינה מוסיקלית. לא קל להיות אמן בישראל ויש כאן מלחמת הישרדות יומיומית, גם בתקופות שאתה מצליח".

      טולדנו: "אני, לדוגמה, רציתי במהלך שנות ה?90 להקליט דיסק עם שירי חנוך לוין וחברת התקליטים שלי לא הסכימה לעמוד מאחוריי אז מכרתי את דירת הנופש שלי בטבריה והשקעתי 50 אלף דולר בדיסק מקסים שחנוך לוין ליווה ואפילו תרם לו שני שירים חדשים. בסופו של דבר, הדיסק מכר בקושי 2,000 עותקים כי לא היה מאחוריי מערך של שיווק והפצה. הרבה פעמים אנחנו גם כלואים בידיים של חברות התקליטים".
      ארמוני: "לי היו בבית חומרים באנגלית שמפיק באנגלית עבד איתי עליהם, אבל סירבו להוציא את זה בארץ".

      איגי, מתי את הוצאת שיר אחרון?
      "לפני שש שנים".

      מזמן.
      "רגע, באנו לשוחח על 'היכל התהילה' או על הקריירה שלנו? די, טחנת לי את השכל. זה לא מעניין. נראה לי שהקוראים רוצים לדעת מה קורה בתוך הבית".

      הם רואים את זה בערוץ 24 כל היום.
      "אתה יודע מה אני מרגישה עכשיו?".

      מה?
      "שאתה מחכה שאני אגיד שאני עולב ושאנחנו כולנו עלובי נפש שנכנסו לתוך התוכנית הזאת. אני לא אגיד את זה. אתה רוצה להגיד את זה? תגיד את זה אתה".

      לא חששת שבכניסה לתוכנית תנפצי את תדמית נערת הרוק הקשוחה? אחרי יממה אחת פה כבר פרצת בבכי בגלל הערה מינורית של אבי ביטר.
      "אני בוכה גם במציאות, בסדר? לא אכפת לי שיידעו שאני בוכה. מה אני אמורה לעשות? להישאר בבית ולא להתקדם בחיים? לא נראה לי מגניב להיתקע על קובייה כלשהי. תמיד טוב לזוז, ואין מה להפסיד. חוץ מזה, לא מצלמים אותנו לפני עשר בבוקר, נותנים לנו זמן 'לעשות פרצוף' ולא מצלמים אחרי אחת בלילה. שומרים על הרגעים האינטימיים באמת שלנו. חוץ מזה, לא באתי לכאן להתפרסם, כבר הוצאתי תקליטים והיו לי שיאים. אנחנו לא וואנביז שרוצים לצאת מכאן ולקבל חתימות".

      אתם לא וואנביז, התחושה היא שאתם האז בינז.
      "אתה יודע מה? שאנשים יגידו מה שבא להם. אמנם אין לי עור של פיל אבל גם אין לי אפשרות לשלוט במה שאנשים חושבים או אומרים. אני יודעת שאני חיה עם עצמי בשלום".
      הרפז: "המילים האז בין הן בראש של אנשים. אני לא מרגיש שאני בחזקת עבר ועובדה שכל האנשים שב'היכל התהילה' עובדים וחיים ממוסיקה. אין כאן מישהו שהוא נהג מונית בלילות. כולם מתפרנסים מהתעשייה".

      עדיין רלוונטיים

      למרות ההכחשות הנמרצות, ברור שהחבר'ה נכנסו לבית כי הם לא ממש מצליחים להפיץ את המוסיקה שלהם בחוץ. הרבה מהם משקיעים כסף ומאמץ בסינגלים או באלבומים חדשים אבל לא זוכים להיות מושמעים ברדיו.

      "ברור שיש קטע של תסכול כשאתה משקיע 20 אלף שקלים בסינגל שלא מצליח, אבל מבחינתי נקסט", אומרת אביטל (51). "אין צורך להתאבל על מה שלא קרה. רוב הזמן אמנים לא מקבלים חיבוקים. זה מגיע פה ושם. יש לא מעט סטירות בין לבין".

      אדם: "אמן הוא אדם שיורה לכל הכיוונים בתקווה שמשהו יתפוס. נורא קל לזכור את אדם הנורא מצליח אבל גם בשיא התהילה שלי היו רגעים של כישלונות. אתה יודע מה? גם לשלמה ארצי היו כשלים. להיות זמר זה לחיות ברכבת הרים תמידית. האלבום האחרון שלי, לדוגמה, קיבל חיבוק יפה. אמנם לא עמדו מתחת לבית שלי עם שלטים של 'אדם, תעשה לי ילד', אבל הוא קיבל אהבה ועשיתי ממנו ערב יחיד והיה לי מאוד נעים לעמוד מול 100 אנשים בקהל, ולשלם מכיסי את הכסף לנגנים, ואני מקווה לחזור לעשות זאת אחרי שאצא מפה".

      אביטל: זה מקצוע אכזרי וקשה עם מלא סטירות. כשאתה מצליח - הכל זוהר. התפאורה מדהימה ואנחנו בחלון ראווה מדהים אבל לא יודעים מה עובר עלינו בפנים. כל מי שנמצא בתוכנית קיבל סטירות".

      אדם: "ואתה יודע מה? גם כל מי שנמצא מחוץ להיכל התהילה ומאוד מצליח יקבל סטירה. אלה החיים".

      אביטל: "אנחנו לא רופאים שעם השנים הכבוד אלינו רק מתעצם, אנחנו כל הזמן צריכים להוכיח את עצמנו מחדש ובסופו של יום אנחנו בידיים של המדיה".

      אולי הבעיה היא בחומרים החדשים שלכם? אולי הם פשוט לא רלוונטיים ולכן לא מצליחים למצוא בית ואוזן? עובדה שפוליקר, סחרוף, ארצי ואפילו גלי עטרי מצליחים לייצר מוסיקה רלוונטית.

      טולדנו: "אתה חושב שהדברים שלי פחות רלוונטיים משל שלמה ארצי? אתה טועה. יש אנשים שהתקשורת מחבקת ללא תנאי כאילו הם פרות קדושות. אני לא מזלזל בשלום חנוך, שלמה ארצי, פוליקר ואחרים. הם אנשים אדירים עם קבלות, אבל המציאות היא שיש אמנים שיכתבו עליהם לא משנה איך החומרים שלהם, ויש כאלה שפשוט יתעלמו מהם. אם לא כותבים עלי אני פחות רלוונטי? ממש לא! אני מופיע כמעט כל ערב ויש לי קהל שלי".

      ארמוני: "היום אם אתה לא מייצר את הבאזז הנכון לא יכתבו עליך".

      אדם: "באזז. אתה צריך לייצר באזז ולעשות דברים שירצו את התקשורת".

      טולדנו: "אם החומרים שלי לא רלוונטיים למה ריטה עשתה קאבר לשיר 'מה חשוב היום' שהלחנתי? רק שתדע שהיום אני מלחין הרבה יותר טוב מבעבר. צריך פשוט פתיחות. מה לעשות שיש ברדיו עורכים צעירים שחושבים שאם הם ישמיעו שיר כזה או אחר של אמן מבוגר אז הם פחות מגניבים. במקום לקחת סינגל של אמן עם קבלות ולהגיד: 'ואללה, האיש הזה בכל זאת יצר פה משהו, בואו נשים אותו ברדיו לשבוע ימים וניתן לקהל להחליט' - זורקים את זה לפח".

      מתוך "היכל התהילה" (צילום מסך)
      "אני אמן ואני קיים בשביל שהצופים יגידו דברים", הזמר אדם בהיכל התהילה (צילום: צילום מסך)

      אז אולי בעצם האשם הוא בנו, שלא יודעים לתת כבוד לאמנים שתרמו את תרומתם?
      טולדנו: "תראה, אני לא מחפש אשמים ואני לא מאשים אף אחד. עובדתית אנחנו מדינה צעירה ופתאום אנחנו מגלים שיש לנו אמנים מתבגרים והתקשורת לא יודעת מה המקום שלהם. אני רק יכול לקנא במה שקורה בחו"ל, שם נותנים כבוד לוותיקים. תראה איזה כבוד לאונרד כהן או בוב דילן מקבלים, וכל זה קורה לצד הצעירים הבועטים שמביאים את הבשורה החדשה. פעם הייתי מיינסטרים והיום הפכתי לזמר שוליים".

      ארמוני: "כתבתי שיר שנקרא 'אנחנו הדור שהיה' וזה מדבר על הדור שלנו שמעלה קילוגרמים ומוסיף לעצמו קמטים. נכון, התבגרנו, אבל עדיין יש לנו מה לתת. גם לכם, הצעירים, יהיו קמטים".

      אבי, אנחנו בעידן החפלות. אולי אתה צריך להוציא איזה שיר בסגנון "תרקדי את הלילה" שהוצאת בעבר?
      "עזוב, עשיתי את זה לפני 20 שנה כשהייתי צעיר. אני לא רוצה לעשות את זה שוב. זה לא מעניין אותי. להיות רלוונטי זה אומר לעשות מוסיקה לצעירים? אתה רוצה להעניש את האנשים שלא מצאו פטנט להישאר בחיים בלי להזדקן? מה הבעיה? אני פונה לאנשים בגיל שאני מכנה 'הרוב הדומם'. תודה לאל שיש אינטרנט ופייסבוק ואפשר להגיע לאנשים גם בלי הרדיו והתקשורת".

      אז בעצם נכנסתם לתוכנית בתקווה שכשתצאו מהבית הדברים ייראו אחרת?
      אדם: "אוי, באמת... ברור שלא".
      אביטל: "עוד לא אבדה תקוותנו. אני מאוד מאמינה בעצמי, אני יודעת שאני זמרת טובה שתמיד הקדימה את זמנה. אני מאמינה בעצמי וביכולת שלי ואני מקווה שהמדיה תרגיש צורך לחבק אותי על העשייה שלי".
      אדם: "אני אסתפק בזה שאצליח לעשן פה פחות. אין לי חלומות גדולים".
      טולדנו: "אנחנו בסך הכל רוצים שאנשים ישמעו אותנו. אנחנו זמרים, וזמרים צריכים קהל".